בעדותה מספרת עו"ד תמר אמזל:
"עו"ד קסטרו: דיברת מקודם על ההתנגדות של הפרקליטות. על הצירוף של היורשים, על הצוואה שהוצגה ,על חוות הדעת של סולומון איך כל זה השפיע על הסיכויים של המרצת הפתיחה?
העדה, עו"ד אמזל: השפיע מאוד. כל פעם התגלו עובדות חדשות. השפיע מאוד, גם הדעה של השופטת, היא בעצם נתנה, נתנה לנו להבין שאין, שהסיכוי, הסיכוי שהייפוי כוח הזה יקבל תוקף הוא קטן. נוסף על זה, כל מיני, היו טענות גם של נחשון באופן ברור. קודם כל, הוא ביקש למחוק מהתיק את המסמך של יונה מצקר. בהיותו מסמך שנחתם על ידי משהו שנפטר זה לא מקור, קיצור, הוא ביקש להוציא אותו מהתיק. בנוסף לזה, חוות הדעת, גם חוות הדעת שאנחנו, ובין היתר זה גרם גם לבית המשפט לא יודעת אם להרים גבה, אולי שתי גבות. קודם ייפוי כוח, בחוות דעת שלנו, שכשלעצמה כבר היתה בערך פי שלוש מהמחיר שנקבע בהסכם,
ואז באה חוות הדעת של הצד השני, שזה בערך פי שש מהזה, וכל, נראה היה שאנחנו, הסיכוי שלנו להראות שפה באמת הייפוי כוח בא, נועד להבטיח את זכותו של מיופה הכוח ושל בן דודו, זה לא עלה. זה לא נראה שזה הולך לקרות.
בהיעדר המסמך הזה של הדוד, זה היה, זה פשוט, זהו. מיצינו, ניסינו, עבדתי, לא קיבלתי כסף עבור זה, הגענו למסקנה, אני הגעתי למסקנה. הם כמובן, אני לא מצפה מלקוחות שהם יגיעו למסקנה. בגלל זה גם דרך אגב היה כתוב בהסכם. זה צריך להיות להנחת דעתי, אני צריכה לחשוב. לא מישהו אחר. לא, אני צריכה להגיע למסקנה, שם, מיצינו, אין, והסיכוי לרשום את הנכס לא קיים, והולכים הביתה".
(עמ' 258).
ההסכמים הנוספים שנחתמו בהמשך – בנוסף להסכם הפשרה מיום 30/6/1998 שקיבל תוקף של פסק דין - הם הסכמים באמצעותם דורשים עתה לעצמם עוה"ד נחשון ועו"ד דורון מוזס 3/5 מהמקרקעין.
לעו"ד מוזס לא ניתן כלל ייפוי כוח, ע"י משפחת סולומון, הגם שמעדותו עולה, שמשנת 1995 הוא שותף של עו"ד נחשון. לטענתו, הם כנראה הוחתמו על נייר/סטנסיל קודם של "יפוי כח" של עו"ד נחשון ששמו עדיין לא הופיע בו, וכי בפועל הוא זה שניסח את הסכם שכר הטרחה ממרץ 1998.
ביום 30/6/1998 נחתמים ע"י עוה"ד תמר אמזל ויוסף נחשון שני הסכמים.
הסכם אחד הוא "הסכם הפשרה" אשר קיבל תוקף של פסק דין: