9.2 ובהמשך קבע: "ביפוי הכוח נאמר: "בענין מכירת בתים... "אין הוא מגלה על פניו מי הוא אותו צד שלישי, אשר להבטחת זכותו נעשה יפוי הכח. מה גם שלאותו צד שלישי, המערערת, לא היתה בעת מתן יפוי הכוח כל זכות בנכס, שהרי החוזה לא נחתם אלא לאחר מתן יפוי-הכוח. צדק השופט המלומד כאשר קבע שלמערערת היו רק ציפיות לזכות וציפיות שכאלו אין בהן להפוך את יפוי הכוח לבתי חוזר" (ההדגשות שלי – ד.פ).
9.3 ברוח דומה נפסק בע"א 247/88 אופקים נסיעות ותיירות נ' קלוין-קרוא, פד"י מו (3), 409, 413, כי "לא די לה להרשאה, כי היא נקראת "בלתי חוזרת" כדי ליפול למסגרתו של סעיף 14 (ב) לחוק השליחות. על מנת לרכוש את תכונת "אי החזרה" ... תנאי הוא שתתקיים זכות של אחר אשר להבטחתה ניתנה ההרשאה, וכי הזכות תלויה בביצוע נושא השליחות. (ראה ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פד"י מא (2) 477, 488). לשם קיומו של תנאי זה חיוני הוא כי הזכות – שלהבטחתה ניתן יפוי הכוח – תתקיים באופן עצמאי לפני מתן יפוי הכוח ........" (ההדגשות שלי – ד.פ.).
ראה לעניין זה גם: א. ברק, חוק השליחות, כרך שני, נבו הוצאה לאור, 1264 – 1266.
9.4 בדעה זו מחזיק גם פרופ' פרוקצ'יה הגורס בספרו הנזכר לעיל, שם בעמ' 352 – 355, "כיצד יכולה שליחות להבטיח זכות התלויה בביצוע השליחות כשזכות זו אינה קיימת? לנו נראה, שיש משום ניגוד בין דרישות אלו של החוק לבין האפשרות שהזכות לא תהיה עדיין קיימת ותהיה רק צפויה: שיכול שהצפיה לא תתגשם, ומכל מקום ציפיה בלבד אין בה ליצירת שליחות להגנת זכותו של אחר".
10. עינינו הרואות כי יפוי כוח הינו טפל לעסקה גופה. הוא בא כמכשיר בלבד לביצוע עסקה ולשם הבטחת ביצוע הסכם. הזכות לביצוע השליחות, היינו, לביצוע האמור בייפוי הכוח מהווה זכות לוואי בלבד למימושה של הזכות העיקרית שנוצרה וקיימת מחוץ ליפוי הכוח.
יפוי כוח – על מנת שיהא בלתי הדיר עליו להבטיח זכותו של אדם אחר (בין השלוח עצמו ובין צד שלישי) ובעת מתן יפוי הכוח נדרשת קיומה של אותה הזכות, וממילא קיומו של אותו אחר בעל הזכות הקיימת. תנאי הכרחי הוא כי העסקה שאת הוצאתה מן הכוח אל הפועל באה ההרשאה להבטיח תהא בבחינת מציאות קיימת ולא בבחינת מצב היפותטי.
על בסיס הלכה זו נפסק לאחרונה פסק הדין נוסף: ע"א 2680/90 ס.מ. יצירה השקעות ופיתוח נ' נסיך מנסורי, דינים עליון, מ', 374.
שם, כפי שבנסיבות המקרה דנן, ביפוי הכוח, כפי הוא נחזה, לא הופיע שמו של צד שלישי כלשהו שלהבטחת זכותו הוא ניתן, ועל כן הוחל סעיף 14 (א) לחוק השליחות (סעיפים 11 – 12 לפסק הדין).