הוא לא התכוון למכור שתי חמישיות, הוא לא התכוון שום דבר. הוא בא ואמר, זה סנקציה אם לא ישולם הכסף עד תקופה מסויימת, אז אותן שתי חמישיות, האלה, ישמשו את הסנקציה לתשלום. זה לא הופעל, כי התשלום בוצע. אז זה לא הופעל.
...
ת: אני לא התייחסתי לזה כסנקצייה.
ש: אתה לא התייחסת לזה כסנקציה?
כב' הש' פרגו: טוב.
עו"ד הימן: כלומר מה שכתוב בכתב ההגנה שלך, לא נכון?
העד, עו"ד מוזס: אני התייחסתי, אני אומר לך בזמן ההסכם. בזמן ההסכם, מה שהוסכם היה בזמן הסכם, ההסכם שנחתם מחוץ לכתלי בית משפט,
ש: בין מי למי? כן?
ת: בין סולומון לבין מצקר.
ש: כן.
ת: בהסכם הזה, ככל שהם מגישים התנגדות לצוואה יש להם זכות לקבל שתי חמישיות מהקרקע.
ש: זה בתנאי שההתנגדות תתקבל.
ת: לא. לא. אנחנו מסכימים מראש, שההתנגדות תתקבל, והם מקבלים שתי חמישיות מהקרקע כנגד כל הטענות שלהם".
(עמ' 206 – 207).
הנה כי כן, ה"הסכם הנוסף" לא הובא לידיעת משפחת סולומון בטרם נחתם ע"י עוה"ד תמר אמזל בשם אריה ודוד מצקר וע"י עו"ד נחשון בשמם. הוא הובא בפניהם רק בדיעבד, "כזה ראה וקדש".
בעדותה נשאלה השיבה וסיפרה ננט סולומון:
"עו"ד ל.דאב: מה אמר לך עו"ד נחשון בקשר לאותה תביעה?
העדה, גב' סולומון: עו"ד נחשון מסר לי שהעסקה בטלה ומבוטלת בשל ייפוי הכוח, שהיה פגום ופג תוקפו. לשאלת בית המשפט, אני בת 75.
עו"ד ל.דאב: האם בנוסף לתביעה, נאמר לך משהו על פשרה אחרת, עם אריה מצקר?
העדה, גב' סולומון: ובכן, עו"ד נחשון מסר שהיה צריך לעשות פשרה אחרת כי מר מצקר איים שיתנגד לצוואה, ואנחנו עלולים להפסיד את הכל".
...
עו"ד ל.דאב: אני אשאל שאלה אחרת. השאלה היא האם נאמר לך משהו על פסק דין בקשר לבן דודך אריה מצקר?
מתורגמן: ובכן, היא עונה, ששבועיים אחרי הפשרה, עו"ד נחשון מסר שהיה צריך להתפשר בעניין הזה, ובית המשפט מצא שהפשרה הזאת היא צודקת ולכן אישר אותה ולמעשה העמידו אותנו בפני מעשה מוגמר.
עו"ד ל.דאב: דובר על תשלום של מ100,000 דולר או שתי חמישיות, חלקן של שתי חמישיות מהמגרש. האם את יודעת מאיפה הגיע המספר הזה? שתי חמישיות?
העדה, גב' סולומון: אני לא ממש זוכרת. זה היה לפני זמן כל כך רב.
...
מתורגמן: עו"ד שואל אם בשיחה עם נחשון היא הסכימה לחלק את האדמה לחמש, לחמישה חלקים.
...
העדה, גב' סולומון: אני לא זוכרת גם לא את המספר של החמישיות וגם לא שהעיזבון חולק לחמישיות".
(עמ' 334).
"עו"ד ל.דאב: אני מבקש לחזור אל הפשרה השנייה שדיברת עליה, אם תוכלי לתאר את הפשרה עם עו"ד נחשון.
העדה, גב' סולומון: ב-1999 עו"ד נחשון אמר שתמורת שתי חמישיות מהאדמה ,שניתנו למצקר, הוא מוכן לתת 100,000 דולר, השווי שלהן הוא 100,000 דולר והוא מוכן לתת להם את האופציה לקנות אותם, את אותן שתי חמישיות, ואנחנו חשבנו שזה סכום מגוחך ושלא אנחנו צריכים לשלם כדי לקנות בחזרה אדמה שהייתה שלנו מלכתחילה. ובכן, עו"ד נחשון ביקש למעשה את הסכמתנו לקנות את שתי החמישיות האלה תמורת 100,000 דולר, כאשר הוא מסביר לנו שלמעשה בית המשפט כבר אישר, את העסקה פשרה הזו, ואת זה שזהו חלקו של אריה מצקר, ואנחנו הבנו שבעצם אין לנו ברירה.
ש: האם בהסכם השני עם נחשון, האם תוכלי לומר לנו אם הייתה איזו שהיא דרך יציאה מההסכם הזה?
ת: עו"ד נחשון נתן להם להבין שבית המשפט מצא את הפשרה הזאת צודקת, ואישר אותה, כשהתברר לנו יותר מאוחר שזה לא היה נכון. הייתה גם פסקה שש, כביכול, שאם שמותינו לא יהיו רשומים במרשם המקרקעין, כי אז ההסכם הזה יהיה בטל ומבוטל". (עמ' 336).
"עו"ד בן חיים: ננט, את אמרת שנודע לך על הסכם הפשרה עם מצקר, רק לאחר חתימתו. שבועיים לאחר מכן. האם התרעמת על כך בפני עו"ד נחשון?
העדה, גב' סולומון: נאמר לנו שאין בכך טעם כיוון שבית המשפט כבר מצא את ההסכם צודק ואישר אותו ולכן אין לנו דרך אחרת.
כב' הש' פרגו: האם היא ידעה על ההסכם? לפני שבית המשפט אישר אותו?
העדה, גב' סולומון: לא. לא ידעתי. ועד כמה שאני יודעת בית המשפט למעשה מעולם לא אישר אותו.
כב' הש' פרגו: לא. אני שאלתי על ההסכם הראשון שאישר בית המשפט, אם היא ידעה על ההסכם הראשון שאישר בית המשפט שלמעשה ביטל את הייפוי כוח שניתן. אני מדבר על ההסכם הראשון.
העדה, גב' סולומון: לא. לא ידעתי. נודע לי עליו ב- 13 ביולי 1998, שבועיים לאחר שהוא כבר נעשה.
כב' הש' פרגו: טוב.
...
עו"ד בן חיים: מצקר הציע לכם עשרת אלפים דולר, עבור הקרקע בישראל. נכון?
העדה, גב' סולומון: מעולם לא שמעתי על כך". (עמ' 338 – 339).