15.3 לא זו אף זו, אף מהמסמך המזומן כנספח ד' להמרצה עולה כי המנוח היה בעלי המקרקעין, שכן אילולא כך הכיצד לכאורה צווה הוא אותם למאן דהוא?
15.4 ולבסוף, לשם מה ניתן בכלל יפוי הכוח נושא המחלוקת אם המקרקעין שייכים לבמקש מס' 1, השלוח על-פי יפוי הכוח?
16. כמו כן, מבקשים המבקשים (בסעיף 6 לתובענתם) להסתמך על אותו נספח ד' כ"מסמך המאשר את זכויותיהם בחלקות".
16.1 על כך תטען המשיבה כדלהלן:
אין מסמך זה, כפי שהוא מוצג כיום, מהווה מסמך רשמי ו/או אסמכתא חוקית כלשהי.
יתכבדו נא המבקשים ויגישו לבית המשפט בישראל את צוואתו המקורית של המנוח, כשלטענתם, בה צווה המנוח את המקרקעין הנדונים לזכותם, למען תוכר בישראל כנדרש על פי החוק. לאחר שינתן צו קיום צוואה כדין, יוכלו המבקשים לממש זכותם כנהנים על-פי הצוואה ולהרשם בספרי הזכויות כבעלי המקרקעין. או אז יוכלו לבצע כל עסקה כראות עיניהם ולא יהא עוד כל צורך באותו יפוי כוח שתוקפו שנוי במחלוקת.
יתרה מזאת, תטען המשיבה כי אף הזקקותם של המבקשים לסעיף 6 לחוק להגנת רכוש מופקד, התשכ"ה – 1964 משמיטה את הקרקע תחת בסיס בקשתם להצהיר כי יפוי הכוח הינו בלתי חוזר.
אותו סעיף 6 דן בהרשאה הניתנת לחזרה, אשר עקב פקיעתה לא נותר למבקש להסתמך עליה, אלא ניתן לפנות לבית המשפט על מנת שיתיר הוא את הרישום. אילולא היה הסעיף דן ביפוי כוח רגיל לא היינו נזקקים כלל ועיקר להוראת חוק מיוחדת שתכשיר יפוי כוח (בלתי חוזר) כעבור עשר שנים מיום מתן ההרשאה".
הדיון התנהל בפני כב' השופטת שרה סירוטה.
ביום 30/1/1997 החליטה כב' השופטת שרה סירוטה על מחיקת רשם המקרקעין מהמרצת הפתיחה והורתה על צירוף היורשים – ננט סלמון דוד סלומון ופליקס סלומון – להמרצת הפתיחה.
עו"ד יוסף נחשון מונה על ידי היורשים לייצגם.
בעדותו מספר עו"ד יוסף נחשון:
"העד, עו"ד נחשון: כשהגענו לדיון הראשון, עמדה בפני בית המשפט גם ההתנגדות של רשם המקרקעין לרשום את הנכס על שם, בעצם, לאשר את העסקה ולאשר את ייפוי הכוח, וגם, עמדת הפרקליטות שסברה שייפוי הכוח הזה הוא לא תקף, הן מאחר ועברו 10 שנים והן מאחר ונותן ייפוי הכוח נפטר והן מאחר ולא מדובר בייפוי כוח, והן מעבר, זה יורד לבד. והן מאחר, וייפוי הכוח הוא לא בלתי חוזר כי הוא לא ניתן לטובת צד שלישי. זו הייתה מסקנת הפרקליטות, והשופטת שרה סירוטה...
...
העד, עו"ד נחשון: השופטת שרה סירוטה, אמרה את עמדתה גם בפני עו"ד אמזל וגם בפניי, שייפוי הכוח הזה הוא לא תקף, והעסקה הזאת היא לא, בעצם, לא עסקה שבוצעה. אחרי העמדה הזאת של כבוד השופטת שרה סירוטה, התחלנו לנהל שיחות ביני לבין גברת אמזל, שראיתי שהיא חושבת בצורה, נכונה, שיש פה בעיה, שצריך לפתור אותה".
(עמ' 98, 99).