בעדותו נשאל והשיב אריה מצקר:
"עו"ד י. דאב: אחרי שאתה מגלה שקיים צוואה, האם אתה מוזכר בצוואה הזאת?
העד, עו"ד מצקר: אישית? אתה מדבר בשם?
ש: כן.
ת: לא.
ש: השם שלך. האם רשום שם שדודך המנוח, מוריש לך את הקרקע הזאת בתל אביב?
ת: לא.
ש: האם אתה ידעת או היית מודע לכך, שלפי הצוואה, האחים סולומון הם היורשים הבלעדיים של הקרקע?
ת: לא. הם, אני לא ידעתי מה הצוואה אומרת, מה היה לו, מה הוא הוריש לו, מה הוא הוריש להם, אבל אני ידעתי שהקשר של דודי, בנימין, עם השלושת האחים, היה קשר הדוק מאוד, שמשך כל השנים, הוא תמך בהם, דאג, דאג לחינוכם,
...
ש: לפי מה שאמרת לנו עכשיו, אני שואל אותך אם זה הפתיע אותך שהאחיינים של המנוח וולף בנימין מצקר, רשם רק אותם בצוואה.
ת: לא. אני לא חושב שזה הפתיע אותי. הקשר איתם היה הדוק משך כל השנים. ועובדה שהוא היה בארצות הברית, הם היו בארצות הברית, מובן.
ש. אם כך, אני אשאל אותך האם הגשת התנגדות לצואה הזאת שקיבלה תוקף במדינת ניו ג'רזי בארצות הברית.
ת: לא. היא, דרך אגב, היא אושרה אם אני לא טועה על ידי הקונסול בניו יורק, ולא הייתה שום סיבה שאגיש". (עמ' 129, 130).
בעדותה מספרת ננט סולומון:
"העדה, גב' סולומון: דוד ווילי היה בשבילי אב ואם. בגיל שנתיים הוא שלח כסף למשפחתי על מנת לממן את בואם מאורוגוואי לאליזבת' ניו ג'רזי. אימי, אחותו, היא הייתה השורדת האחרונה של המשפחה מהשואה והוא רצה לכנס את כל המשפחה בניו ג'רזי. ב1952 אימי נפטרה מסרטן בגיל 42.
כב' הש' פרגו: והוא,
עו"ד ל.דאב: הוא הבטיח.
מתורגמן: אה. וסליחה. והוא הבטיח לטפל בנו ובמשפחה.
העדה, גב' סולומון: הייתי רואה אותו כל שבוע, הקדשתי לו את ספרי הראשון שכתבתי, הוא היה בן אדם אוהב, אהב אותנו ואת ישראל וכל הדברים האלה באו משם". (עמ' 343).
בעדותו מספר אריה מצקר:
"העד, עו"ד מצקר: מאותן השנים, שדודי היגר לארצות הברית, אבי, אחיו, מילא את מקומו בכל מה, הוא היה צריך לדאוג למגרשים האלה, וגם שילם את כל המיסים שהיו דרושים משך אותם השנים. כעבור שנים, תש כוחו של אבי, ואני מילאתי את מקומו. המשכתי לשלם".
(עמ' 115).
...
ת: כפי שהסברתי קודם, קודם היה אבי אחראי לניהול, כי הדוד לא היה בארץ, וכשאבי לא יכול היה או פחות יכול היה, אני לקחתי את זה אבל עבדתי, תודה. בשם דודי.
...
ש: אז למה אתה שילמת, שנים העברת, 15 שנה או 18 שנה, מסוף שנות ה70 כך הבנתי, אז למה שילמת מס רכוש על מגרש של מישהו אחר?
ת: לא היה, לא הייתה חשבונאות בינינו במקרה הזה, ואם מותר לי בכל זאת לציין משהו מאוד פרטי, אספר לך, שבשנות ה50, היה משבר כלכלי פיננסי בארץ, היה פיחות קשה מאוד וכל החסכונות שהיו להוריי ומעט לי על מנת שאני אוכל להמשיך לימודים בשוויצריה, בציריך, פתאום המקור שלהם נעלם. היו אלה דודיי בארצות הברית, ובעיקר בנימין מצקר שבאו לעזרתי ותמכו לי, בי, שש שנים. לא הייתה חשבונאות בינינו.
ש: אז כשקיבלת 100,000 דולר, התכוונת להעביר את זה ליורשיו של דודך? ...
ת: להתחלק". (עמ' 123,122)
אין ממש בטענות אלו.