27. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבעת 3 חבה כלפי התובעת חובה כלשהי בהתאם להוראות הדין (לרבות חובת זהירות, נאמנות או חובה מכוח מכוחה של התחייבות חוזית כלשהי). בהינתן הנקוב, ומקום בו ממילא אין הנתבעת 3 נכנסת תחת הגדרות הוראות סעיף 6 לחוק החברות, דין התביעה כנגדה להידחות, וכך אני מורה.
--- סוף עמוד 8 ---
חבות הנתבעים 1 ו-2
28. בהתייחס לנתבעים 1 ו- 2, מצאתי להוסיף ולבחון, האם מתקיימים אותם חריגים הנקובים בהוראות סעיף 6 לחוק החברות, אשר מצדיקים את הרמת מסך ההתאגדות, וזאת תוך מתן הדעת להוראת הדין עצמה כמו גם לפסיקתו של כב' בית המשפט העליון ביחס לכך;
הונאה, תרמית וקיפוח
29. כאמור הסוגיה או הטעם הראשון הנזכר בהוראות סעיף 6 לחוק החברות עניינו הונאה או תרמית. התובעת ביקשה לראות בנתבעים כמי שעוולו כלפיה, לרבות על דרך הונאה בהצגת המצגים באשר למצבה של החברה, כמו גם באשר ליכולתה לפרוע את התשלומים בגין המוצרים שהוזמנו וסופקו.
30. בסעיף 56 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), מוגדרת תרמית כדלהלן:
"56. תרמית היא הֶצֵג כוזב של עובדה, בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון."
31. בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, הנטל הראייתי המוטל על התובעת, הינו נטל כבד, כאשר לא בנקל תמצא ההצדקה לראות במעשה או מחדל זה או אחר, כאלו אשר די בהם על מנת שייראו את העושה כמי שפעל בתרמית.
32. במסגרת ע"א 4842/05 גרניט הנדסה לתעשה נ' כלל חב' לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (12.8.2007), קבע כב' בית המשפט העליון את הדברים הבאים:
"הטלת אחריות בגין תרמית, שונה היא מהטלת אחריות בגין רשלנות. האשם המיוחס למי שמרמה שונה מזה המיוחס לרשלן. הטלת אחריות בעוולת התרמית מטילה אשם אישי, בעוד האשם שביסוד עוולת הרשלנות הינו "אשמה חברתית" (ע"א 5604/94 חמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 498, פיסקה 10 מפי הנשיא ברק). משכך, בית משפט זה הכיר בכך כי הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד (ע"א 125/89 בלס נ' ערן פילובסקי, פ"ד מו(4)441, פיסקה 7; ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, פיסקה 3).
בהיבט של דיני החברות, דומה כי אותו נטל כבד אף יותר, שעה שבית המשפט העליון הכיר בפער כמו גם בצורך בהבחנה לא אך בין סוגיה של רשלנות לטענת תרמית, אלא גם בין התנהלות של התאגיד, לזו של מנהליו.