--- סוף עמוד 9 ---
33. בע"א 10582/02 (עניין בן אבו לעיל), מביא כב' השופט רובינשטיין מדבריו של כב' השופט בייסקי בע"פ 223/88 לארי נ' מ"י, פ"ד מג(3) 11, תוך שהוא מציין כדלקמן:
"קו הגבול שיש לתחום בין ניהול כושל של עסק, המביא את בעליו להסתבכות שבעקבותיה הוא אינו יכול לקיים את התחייבויותיו... לבין הסתבכות בפלילים על בסיס מרמה... הוא לעיתים פרובלמטי וקשה. המציאות מלמדת, כי חלק מבעלי עסקים, אם לא מרביתם, מנהלים את העסק בצורה הידועה של "גלגול חובות"... מתוך אמונה, כי במהלך עסקים שוטף ורגיל ניתן יהיה לקיים את ההתחייבויות... מתוך כספים שיוזרמו על-ידי לקוחות נוספים בעתיד... והשאלה היא מה הוא הגבול, המפריד בין נסיון סתם של סוחר הנתון בקשיים להמשיך בעסקיו, לבין הנסיון לעשות כן תוך שימוש בטענת מרמה... ניהול עסק בצורה לא מתוכננת מספיק ולא שקולה, אין בו כדי לסבך את בעל העסק במרמה, אף אם יש במעשים כאלה עבירה על פי פקודת פשיטת הרגל... גם התנהגות לא מוסרית כלפי לקוח לא בהכרח מכניסה את המעשה לתחום העבירה הפלילית".
34. תוך שנתתי דעתי לכלל הראיות בתיק זה, באתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי היה בהתנהלותם של הנתבעים 1-2 כדי התנהלות הנגועה בתרמית או בכוונה להונות, או כי מדובר במצב בו החברה הזמינה סחורה, בידיעה ברורה כי לא יעלה בידה לשלם את תמורתה (לעניין ההצדקה בהסקת מסקנות לעניין זה על ידי הנתבעים, ראה התייחסותי בהמשך). לעניין זה, אוסיף ואבהיר כי לא מצאתי כי החברה עצמה התנהלה באופן תרמיתי, ולא מצאתי כי הנתבעים 1-2 עוולו בעוולת התרמית באופן אישי, כלפי התובעת.
35. כאמור, בין הצדדים התנהלו קשרים עסקיים רחבי היקף, משך תקופה של כ- 15 שנים.
36. מהראיות אשר הובאו בפני עלה, כי ההתנהלות העסקית השוטפת, בתקופה אשר קדמה להליכי הכינוס של החברה, לא הייתה שונה מזו אשר הייתה נהוגה בשנים שקדמו לה.
37. מר ג'ואד אגבריה, מנהל התובעת, העיד כי העבודה השוטפת התנהלה ללא בעיות מיוחדות, בין הצדדים היה מקובל כי התשלומים מתעכבים ברמה של כשלושה או ארבעה חודשים לאחר חודש האספקה, והיקף החוב הפתוח של החברה, מול התובעת, עמד רוב הזמן סביב הסכום שבין שניים לשלושה מיליון ₪ (ר' ס' 9 לתצהירו וכן ר' ס' 4 לתצהיר גב' דקלה אדרי).
38. עדות דומה ניתנה ע"י הנתבעים 1 ו- 2, אשר העידו כי גובה החוב של החברה כלפי התובעת בשנים האחרונות היה יציב, וכי לא היה גידול חריג בחוב קודם לקריסתה של החברה, אלא אף צמצום שלו.
עוד עלה מעדותם כי בעוד שבתחילת שנת 2018 עמד גובה החוב של החברה כלפי התובעת, על סך של כ- 4 מיליון ₪, לאחר מכן הוא הלך והצטמצם. (ר' ס' 57-50 לתצהיר מר ארי קאופטייל וס' 61-64 לתצהיר מר משה קאופטייל).