23. כאן המקום להוסיף, כי אין בידי לקבל את קביעתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה טענת המשיב בענייננו "דומה לטענה בדבר קיומו של 'שיתוף מוחלש'", כך ש"קל וחומר שאין צורך בכתב במקרה דנן שבו השותפות הנטענת היא מצומצמת ביותר".
כאמור, המשיב כלל לא טען לשיתוף בדירה מכוח דיני השיתוף הזוגי, ובשום שלב לא נקבע כי בני הזוג דנן מקיימים את התנאים לתחולת חזקת השיתוף. בהמשך לכך, ראוי להדגיש כי דיני החוזים ודיני השיתוף הזוגי הם מערכות דינים נפרדות, שבבסיסן תכליות ורציונלים שונים, כך שיש להבחין בין טענה לשיתוף בנכסים מכוח חזקת השיתוף המבוססת, בעיקרו של דבר, על מאמץ משותף, לבין טענה לקיומו של חוזה קונקרטי תקף ביחס לנכס זה או אחר. למעלה מכך, יצוין שלאחרונה נפסק כי הדין אינו מכיר במוסד של "שיתוף מוחלש", שמשמעותו חלוקת רכוש משותף לצדדים לפי חזקת השיתוף ביחס שאינו שוויוני (ראו: בע"מ 1983/23).
24. לסיכום חלק זה, הלכת השיתוף הספציפי אינה רלוונטית לזוגות כבענייננו, שאינם כפופים להוראותיו של חוק יחסי ממון; ומכל מקום, הלכה זו אין משמעותה איון סעיף 8 לחוק המקרקעין, בנוגע לעסקאות קונקרטיות במקרקעין בין בני זוג. בענייננו, המשיב הדגיש לאורך כל הדרך שטענתו אינה לשיתוף בדירה מכוח חזקת השיתוף, אלא לקיומו של הסכם מכר בעל-פה לרכישת זכויות בדירה. מעבר לכך שיש להבחין בין טענה לשיתוף מכוח חזקת השיתוף לבין טענה לקיומו של חוזה, הרי שהדין אינו מכיר במוסד של "שיתוף מוחלש" במסגרת חזקת השיתוף.
25. לנוכח כל האמור, יש לדון בשאלת תוקפו המשפטי של הסכם המכר שבעל-פה דנן, בהיעדר מחלוקת כי הסכם זה לא עוגן בכתב.
דרישת הכתב ו"זעקת ההגינות"
26. המשיב אינו חולק על כך שככלל, על מנת שהסכמה בעל-פה לרכישת זכויות במקרקעין תקבל תוקף משפטי, נדרש מסמך כתוב שמעגן אותה. ואולם, לטענתו, בנסיבות המקרה דנן מתקיים החריג לכלל האמור, שעניינו קיומה של "זעקת הגינות", שבכוחה להתגבר על דרישת הכתב.
אין בידי לקבל טענה זו.
27. כמבואר לעיל, סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב", ומשמעותו כי ללא מסמך כאמור, אין לעסקה תוקף משפטי. אמנם, בעניין קלמר נפסק כי במקרים "מיוחדים ויוצאי דופן", עשויה לקום "זעקת הגינות", שתצדיק ליתן תוקף משפטי לעסקה במקרקעין למרות היעדר מסמך כתוב שמעגן אותה.
ואולם, לנוכח הוראתו המפורשת של סעיף 8 לחוק המקרקעין, אין להכיר בקיומה של "זעקת הגינות" כאמור אלא במקרים נדירים שבנדירים, שבהם קיימת הסתמכות משמעותית ביותר על ההסכמה שבעל-פה; והצד שמתנער ממנה נוהג בחוסר תום לב קיצוני; כך שעקרונות ההגינות והצדק 'זועקים', כי לא ניתן להשלים עם תוצאה של התנערות מהעסקה (וראו בעניין זה, למשל, את אזהרת השופט א' רובינשטיין בעניין שם טוב מפני "המדרון החלקלק בעניין דרישת הכתב" שסופו "עשיית דבריו של המחוקק פלסתר" (פס' א'); וכן ראו: ע"א 6766/11 חג'אזי נ' חגאזי, פס' 15 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל (23.6.2013)).
28. ואכן, בית משפט זה לא הכיר בקיומה של "זעקת הגינות" שבכוחה להתגבר על דרישת הכתב, אלא במקרים ספורים בלבד, שאלו הן תמצית נסיבותיהם: