23. בהמשך לכך, אני סבור כי המגבלות אשר הוטלו על המערערת יחד עם העברת הבעלות במקרקעין אינן מצדיקות את המסקנה החריגה כי הפעולה של העברת הבעלות במקרקעין נעשתה למראית עין בלבד. כך, במיוחד, כאשר עורכים השוואה בין ענייננו לבין מקרים אחרים שעסקו בסוגיה זו. למעשה, המגבלה האופרטיבית היחידה שהוטלה על זכותה של המערערת בנכס היא מתן האפשרות למנוחה לגור בו במשך חייה, וזאת במטרה להבטיח את רווחתה עד ליום מותה (עניין נחשון, בפסקה 18 לפסק הדין של השופטת ברון). למעט מגבלה זו, ובשונה ממקרים אחרים בהם נפסק כי מדובר במתנה מחמת מיתה, לא הוגבלה האפשרות של המערערת לבצע עסקאות בנכס, לא הוגבלה האפשרות של המערערת ליהנות מהתמורה שתתקבל אם הנכס יימכר או יושכר לאחר וכיו"ב. למען האמת, אף לא ניתנה למנוחה זכות לחזור בה מן ההתחייבות (השוו ואבחנו: עניין פילובסקי, בעמ' 523; עניין התאחדות עולי רומניה, שם). כך, משום שבהינתן הקביעה שהסכם המכר הוא למעשה חוזה למראית עין, ושרצונה האמיתי של המנוחה היה להעביר את הזכויות בדירה למערערת ללא תמורה, הרי שבשום שלב המערערת לא חבה בתשלום התמורה למנוחה. מכאן, שהמערערת לא הפרה את החוזה האמיתי שנכרת בין הצדדים, וממילא למנוחה לא קמה זכות ביטול (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; ע"א 464/81 מפעלי ברוך שמיר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' ברוריה, פ"ד לז(3) 393, 410 (1983); ע"א 4933/17 גרין (איבגי) נ' פרידמן, פסקה 58 (11.10.2020)).
24. לבסוף, ולא מבחינת החשיבות, כפי שהטעימה הפסיקה יש לפרש את הוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה על דרך הצמצום, וזאת על רקע חשיבותו של עיקרון חופש החוזים במשפט הישראלי והאינטרס שבהגשמת רצון המנוח (ע"א 3190/99 שוקר נ' ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נד(3) 127, 138-137 (2000); ע"א 528/20 כהן נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 24 (7.7.2022); עניין נחשון, בפסקה 15 לפסק הדין של השופטת ברון). משכך, כאשר ישנן ראיות משמעותיות המעידות על רצונו של המנוח להקנות את הנכס שבבעלותו במתנה למי שאינו יורשו החוקי, יש לשאוף לפרש את הוראות ההסכם בצורה מקיימת, משמע מתוך הנחה כי כוונתו של המנוח הייתה להקנות את המתנה עוד במהלך חייו באופן שעולה בקנה אחד עם סעיף 8(ב) לחוק הירושה (עניין בן גוריון, בפסקה 5. לעניין עיקרון הפרשנות המקיימת בדיני חוזים ראו: סעיף 25(ב) לחוק החוזים; אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה 603-600 (2000); ע"א 391/80 לסרסון נ' שכון עובדים בע"מ, פ"ד לח(2) 237, 256 (1984); ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו – ישראל בע"מ, פסקה 19 (8.11.2009)). סבורני, כי גם פרשנות לפי נקודת מוצא זו מחזקת את מסקנתי כי כוונתה של המנוחה הייתה ליתן את המתנה למערערת עוד בימי חייה.