דיון והכרעה
9. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בחומר הכתוב, ושמעתי את טיעוניהם בעל-פה בדיון שנערך לפנינו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור, וכך אציע לחבריי לעשות.
10. בטרם אצלול למשמעות המשפטית של ההסכמים שנכרתו בין המנוחה ובין המערערת, אבקש להבהיר כי לא מצאתי מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא באשר לנסיבות שהביאו לכריתתם, ולרצון המנוחה בעת עריכתם. כידוע, הלכה היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, שכן אלו מבוססות על ההתרשמות הישירה של בית המשפט מחומר הראיות שהונח לפתחו ומהעדויות שנשמעו לפניו (ראו מני רבים: ע"א 913/20 חלאילה נ' טאהא, פסקה 11 (9.6.2022); ע"א 4880/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטהייט, פסקה 78 (18.7.2022); ע"א 3634/20 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' קידישמן, פסקה 56 (26.7.2022)). בהתאם לעקרונות אלו ולקביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי, נקודת המוצא לדיוננו היא כי בין המנוחה ובין משפחת המערערת התגבש לאורך השנים קשר חם, וכי רצונה של המנוחה היה להימנע ממצב בו לאחר פטירתה יועברו נכסיה לידי המשיבה. על רקע זאת פעלה המנוחה, עוד במהלך חייה, על מנת להעביר ללא תמורה את נכסיה – חסכונותיה וזכויותיה בנכס – למשפחת המערערת, אותם ראתה כמשפחה האמיתית שלה. אציין כי בהינתן האמור, כבר עתה נשמטת הקרקע תחת טענת המשיבה כי ההסכמים נכרתו תוך ניצול מצבה של המנוחה ובניגוד לרצונה. מכאן, שהשאלה שעומדת לפתחינו היא האם ניתן לתת תוקף להעברת הזכויות בנכס מהמנוחה למערערת?
כזכור, תשובתו של בית משפט קמא לכך הייתה שלילית. לגישתו ההסכמים שנכרתו בין המנוחה ובין המערערת היו חוזים למראית עין, ולכן דינם בטלות בהתאם להוראת סעיף 13 לחוק החוזים. בנסיבות אלו פנה בית משפט קמא לבחון מה הייתה ההסכמה האמיתית שנערכה בין הצדדים, והוא קבע כי מטרת ההסכמים הייתה להעביר במתנה את הזכויות בנכס לידי המערערת לאחר פטירת המנוחה (פסקה 14 לפסק הדין). לאור זאת, ועל רקע הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה הקובעת כי אין ליתן תוקף למתנה המוקנית למקבל רק לאחר מותו של הנותן, נקבע כי לא ניתן לאכוף את ההסכמה האמיתית בין הצדדים. אציין, כי בעוד שתמים דעים אני עם בית משפט קמא בנוגע לכך שההסכמים שנכרתו בין המנוחה לבין המערערת היו חוזים למראית עין, לגישתי שגה בית המשפט בהחילו את הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה במקרה דנן. אפרט.