לעומת זאת, בעניין נחשון דעת הרוב סברה כי למרות שנותן המתנה שמר לעצמו את הזכות להמשיך להתגורר בדירה עד ליום מותו ולקבל עבורה שכר דירה, וכן הוגבלה האפשרות של מקבל המתנה להעביר את הזכויות שלו בנכס לידי צד שלישי, ניתן לתת תוקף להעברת הזכויות בדירה שכן מדובר במתנה לאלתר. קביעה זו הסתמכה, בין היתר, על העובדה כי להסכם המתנה צורף ייפוי כוח בלתי חוזר לרישום הזכויות בנכס על שמו של מקבל המתנה, וכן תצהיר בו צוין כי הענקת המתנה נעשתה באופן מלא וללא תמורה. כך גם ניתן משקל לעדותו של עורך הדין שערך את העסקה (שם, בפסקאות 18-17 לפסק הדין של השופטת ברון). יוער, כי בדעת המיעוט סבר השופט יצחק עמית כי הנסיבות שתוארו לעיל, לצד העובדה שלקראת מותו ניסה נותן המתנה לבטל את העסקה, מובילות למסקנה כי מדובר במתנה מחמת מיתה (שם, בפסקאות 13-11 לפסק דינו).
19. יצוין, כי לצד ההכרעה הפרטנית בשאלת טיב העסקה שנערכה בין המנוח ובין מקבל המתנה, במסגרת עניין נחשון עמד בית המשפט על ההיבטים אותם נדרש לבחון כדי להבחין בין מתנה לאלתר ובין מתנה מחמת מיתה. לעניין זה נקבע כי:
על כוונת הצדדים לעסקת המתנה – אם הענקה לאלתר או שמא רק לאחר מותו של הנותן – ניתן ללמוד בראש ובראשונה מתוך לשון הסכם המתנה ונסיבות כריתתו, כמו גם מהתנהגות הצדדים לפני ולאחר ההתקשרות ביניהם בעסקת המתנה. יש משמעות בהקשר זה אף למאפייניו המשפטיים של דבר המתנה (זכות במקרקעין, זכות אובליגטורית, זכות במיטלטלין, וכיוצא באלה); וכן לאופיין ולטיבן של המגבלות המוטלות על מקבל המתנה. מן הראוי ליתן את הדעת גם לשיקולים כלליים הנובעים מאופייה המיוחד של פעולת הענקת מתנה: יש שנותן המתנה אינו מעוניין לשאת בסיכונים עתידיים אפשריים הכרוכים בזכות שהעביר, מחד גיסא; ויש שנותן המתנה מעוניין להשהות את מועד ההקניה של דבר המתנה על מנת לשמר בידיו את האפשרות לחזור בו מהתחייבותו, מאידך גיסא (שם, בפסקה 15).
כפי שיפורט להלן, לגישתי יישומם של היבטים אלו על נסיבות המקרה שלפנינו מוליך למסקנה כי המנוחה ביקשה להעביר את הנכס לידי המערערת לאלתר.
הענקת המתנה בענייננו – לאלתר או רק לאחר המוות?
20. כפי שנקבע בעניין נחשון, נקודת המוצא לבחינת כוונות הצדדים היא לשון הסכם המתנה שנכרת ביניהם ונסיבות כריתתו. ויובהר, בשונה מבית המשפט המחוזי, אינני סבור כי יש לייחס משקל משמעותי לאמור בהסכם המכר או לאמור בהסכם השכירות, שכן בית המשפט קמא קבע, וכאמור בצדק, שאלו חוזים למראית עין, ובאופן הגדרתי חוזים שכאלה אינם משקפים את רצון הצדדים (עניין ביטון, בעמ' 581; עניין חזן, שם). על כן, שומה עלינו לבחון את כוונת הצדדים כפי שהיא משתקפת מהסכם המתנה הנסתר ונסיבות כריתתו.