משרד הביטחון הוסיף וטען בערעורו נגד חיובו בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. לטענתו לא היה מקום לחייבו בהוצאות אלה מקום בו תביעתה העיקרית של טר ארמה, הנוגעת לסילוקה מן הפרויקט, נדחתה במלואה. כן נטען כי לא היה מקום לחייב את משרד הביטחון בתשלום חלקה של טר ארמה בשכר טרחת המומחה, כאשר מסקנות המומחה תמכו ברובן בעמדת משרד הביטחון, ובעיקר בכל הנוגע לקביעה העיקרית ולפיה סילוק היד בוצע כדין.
15. טר ארמה מנגד סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, קביעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימת כפילות וחפיפה בין רכיב הפיצוי המוסכם לפי סעיף 63(3)(א) להסכם המדף לבין ראש הנזק של עלויות עודפות היא בגדר קביעה עובדתית, הנטועה היטב בראיות ואין מקום להתערב בה. כן נטען כי הסכומים שנפסקו לטובת משרד הביטחון בגין עלויות עודפות גילמו בתוכם את הפיצוי בגין הוצאות משרדיות, וכי אין משרד הביטחון זכאי הן לפיצוי המוסכם והן לפיצוי מוכח בגין אותו נזק. טר ארמה הוסיפה וטענה כי ההוצאות הכלליות אותן פירט משרד הביטחון, בגדרן של 'הוצאות משרדיות', הן הוצאות הניתנות לכימות כספי ולהוכחה, ומשהדבר לא נעשה, יש לזקוף זאת לחובתו.
עוד טענה טר ארמה, כי עיון בכתבי הטענות שהוגשו לערכאה הדיונית מעלה כי הגם שמשרד הביטחון תבע את 'ההוצאות המשרדיות', סיווגן כ'פיצוי מוסכם' עלה לראשונה רק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טר ארמה הוסיפה וטענה "לשם הזהירות בלבד", כי אף אם ייקבע שלא מדובר בשני ראשי נזק זהים, פיצוי בשיעור של 12% אינו משקף את "ההפרה הקונקרטית" שאותה צפו הצדדים בעת הכריתה. נטען בהקשר זה כי הוראות ההסכם עניינן בסילוק מלא של הקבלן מהאתר, בעוד שבענייננו נערך סילוק "חלקי" במובן זה שטר ארמה אמנם סולקה אולם נותרו כל קבלני המשנה מטעמה.
באשר להוצאות המשפט שנפסקו לזכותה טענה טר ארמה, כי מדובר בסוגיה הנטועה עמוק בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית; כי השיקולים לפסיקת ההוצאות פורטו ונומקו בפסק הדין כנדרש; וכי נסיבותיו של התיק, ההוצאות שהוצאו לשם ניהולו, כמו גם התוצאה שנפסקה, מצדיקים פסיקת הוצאות לזכותה.
דיון והכרעה
16. אקדים מסקנה לדיון ואציין כי לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בטיעוני הצדדים ובחומר הרב שהונח לפנינו, מצאתי שיש לדחות את ערעורה של טר ארמה, ערעור שהוא עובדתי בעיקרו, ולקבל את ערעור משרד הביטחון – וכך אציע לחבריי שנעשה. אפרט את טעמיי להלן.