"(ב) בית המשפט אינו נוהג לדון בשאלות בעלות אופי חוקתי, אלא אם כן הדבר דרוש באופן החלטי (absolutely necessary) לצורך הכרעה בעניין.
[...]
(ד) בית המשפט לא יחליט בבעיה חוקתית, אף אם היא מועלת כיאות, אם יש גם טעם אחר אשר על יסודו ניתן להכריע בעניין נושא הדיון. אם ניתן להכריע במחלוקת על-פי שני טעמים חלופיים, האחד חוקתי ואחר המעוגן בפרשנות החוק או בעקרונות כלליים של המשפט, בית המשפט יחליט רק על יסוד נימוק מן הסוג השני.
[...]
(ז) כאשר תוקפו של חוק של הקונגרס מועלה לדיון, ואפילו אם מועלה ספק רציני בדבר חוקתיותו, הרי כלל מנחה מרכזי הוא שבית המשפט יבדוק תחילה אם אפשרית פרשנות סבירה, אשר לאורה ניתן להימנע מן ההכרעה בשאלה".
הנשיא שמגר ציין בעניין בנק המזרחי כי הגישה העקרונית שבאה לידי ביטוי בכללי אשוונדר ורוחם ראויים לתשומת לב ולמחשבה. ואכן, בפסקי דין שונים התייחסנו לכללים אלה ולריסון המתחייב מהם (עניין דרעי, פסקה 14 לפסק דיני ופסקה 16 לפסק הדין של השופט א' שטיין; בג"ץ 5969/20 שפיר נ' הכנסת, פסקה 9 לדעת המיעוט של השופט נ' סולברג (23.5.2021) (להלן: עניין שפיר); בג"ץ 5744/16 בן מאיר נ' הכנסת, פסקה 3 לפסק הדין של השופט מ' מזוז (27.5.2018); עניין סגל, בעמ' 550-548).
32. כאמור לעיל, התיקון לחוק מעורר קשיים, שחלקם נעוצים בתוכנו של החוק (וכנטען, בשינוי מאפייניה הא-פוליטיים של הוועדה הממונה) וחלקם נעוצים בתחולתו של החוק על מערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות. והנה, לצד התוואי החוקתי שבו ביקשו העותרים שנצעד, ניצב גם תוואי פרשני – שעניינו בפרשנות עיתוי תחולתו של התיקון. אין חולק כי חלק מן הקשיים שמעורר התיקון לחוק יכולים לבוא על פתרונם בדרך של פרשנות החוק. היועצת המשפטית לממשלה ציינה בהקשר זה כי לצד הסרת הקשיים שנובעים מתחולתו המיידית של החוק בדרך פרשנית; ייתכן שניתן לתת מענה לקשיים שנובעים מהתיקון גופו באמצעות הסדרים מינהליים מתאימים (והיא הורתה על עריכת בחינה שתיערך בהקשר זה בתוך 6 חודשים). כאמור בפסק דיננו החלקי, הגענו לכלל מסקנה כי הוראות התיקון יפורשו באופן שלא תהיה להן תחולה בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. כפי שנראה להלן, תוצאת מהלך פרשני זה הוא גם מחיקת העתירות ככל שהדברים אמורים ביחס לטענות החוקתיות (תוך שמירת טענות הצדדים).
תחולתו של תיקון מס' 53
33. השאלה הפרשנית שלפנינו נוגעת לתחולתו של תיקון מס' 53 במישור הזמן, ובפרט, האם הוא חל על מערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות. תיקון מס' 53 אינו כולל הוראת תחולה או הוראת מעבר מפורשת. כידוע, בהיעדר הוראה מפורשת בחוק, שאלת תחולתו של דבר חקיקה היא שאלה פרשנית – "בעזרתם של כללי הפרשנות נקבע היקף הפריסה של החוק, לרבות היקף פריסתו בזמן" (עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765, 775 (1992) (להלן: עניין ארביב); כן ראו: פסקה 20 לפסק הדין של השופט י' אלרון בעניין דרעי; ר"ע 231/86 "הדר" חברה לביטוח בע"מ נ' פוני, פ"ד מ(4) 160, 162 (1986); אהרון ברק פרשנות במשפט כרך שני – פרשנות החקיקה 616 (1993) (להלן: ברק, פרשנות החקיקה)). בהקשר זה יש לציין כי אין בסעיף 10(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 (שעניינו במועד התוקף של החוק) כדי לסייע לנו, וזאת מאחר שעניינו במועד התחילה-הפורמלי ולא בתחולה המהותית במישור הזמן (בג"ץ 2933/94 רשות שדות התעופה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(3) 837, 861-860 (1996); וראו גם שם, בעמ' 853; יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב – ההליך המינהלי 1338 (2011); כן ראו באופן כללי: משרד המשפטים – מחלקת נוסח החוק מדריך לניסוח חקיקה 17-14 (2008)). בפסיקתנו נקבע לא אחת כי חזקה על חוק שהוא מכוון לעתיד לבוא, ולא למפרע, אלא אם הדבר משתמע במפורש או באופן ברור ממנו (עע"ם 7749/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור נ' הממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים, פסקה 29 (30.11.2011) (להלן: עניין אורט); ע"א 1773/06 אלף נ' קיבוץ איילת השחר, פסקה 72 (19.12.2010); בג"ץ 9098/01 גניס נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נט(4) 241, 258 (2005) (להלן: עניין גניס); ע"א 27/64 בדר נ' לשכת עורכי הדין בישראל, פ"ד יח(1) 295, 300 (1964); ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 617).