דומה כי הצדדים שלפנינו אינם חלוקים ביחס לכללים עקרוניים אלה, אך הם חלוקים בשאלת יישומם בנסיבותיו של התיקון. לשיטת העותרים (כמו גם משיבי הממשלה ומרכז השלטון המקומי), הקביעה כי החוק חל על הבחירות הקרובות הוא בבחינת תחולה למפרע של החוק וכללי הפרשנות התכליתית מחייבים את הקביעה כי הוא אינו חל ביחס לבחירות אלו; מן העבר השני ניצבים הכנסת ובועז יוסף שטוענים כי תחולת החוק ממילא היא לעתיד לבוא, כי אין בו רובד רטרוספקטיבי, וכי כוונת המחוקק הברורה מחייבת את המסקנה שהתיקון חל על הבחירות הקרובות.
34. בהיעדר הוראה לשונית מפורשת בעניין תחולתו של התיקון במישור הזמן, עלינו להכריע בין שתי התזות הפרשניות בהתאם לכללים המוכרים בדבר פרשנות החקיקה – "לחוק תהא אותה תחולה בזמן הנדרשת לשם הגשמת תכליתו" (עניין ארביב, בעמ' 776-775; וראו למשל באופן כללי: בג"ץ 1765/22 משרד תומר ורשה – עורכי דין נ' שרת הפנים, פסקה 23 (3.7.2022) (להלן: עניין תומר ורשה); בג"ץ 6637/16 לוונשטיין-לוי נ' מדינת ישראל, פסקה 17 לפסק דיני (18.4.2017) (להלן: עניין לוונשטיין-לוי); רע"א 1431/17 סלומון נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה, פסקה 28 (16.11.2017); ע"א 8622/07 רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 34 (14.5.2012)).
35. כידוע, תכליתו של דבר חקיקה מורכבת מתכלית סובייקטיבית ומתכלית אובייקטיבית. התכלית הסובייקטיבית מתחקה אחר הרצון הסובייקטיבי שמונה ביסוד החוק, כלומר, המטרות, הערכים והמדיניות שביקש המחוקק להגשים. אין מדובר בכוונה משוערת אלא בכוונתו וברצונו של יוצר החוק (עע"ם 7825/19 יוניון מוטורס בע"מ נ' משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, פסקה 13 (18.10.2020) (להלן: עניין יוניון מוטורס); עניין לוונשטיין-לוי, פסקה 18; אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 400 (2003)). התכלית האובייקטיבית היא "האינטרסים, המטרות, הערכים, היעדים, המדיניות והפונקציות אשר החוק נועד להגשים בחברה דמוקרטית"; כלומר, "התכלית שקורא 'סביר' של דבר החקיקה במדינה דמוקרטית ייתן לו בעת מתן הפירוש" (ברק, פרשנות החקיקה, בעמ' 249; עניין לוונשטיין-לוי, פסקה 24; בג"ץ 7803/06 אבו ערפה נ' שר הפנים, פסקה 30 לפסק דיני (13.9.2017) (להלן: עניין אבו ערפה); בג"ץ 273/10 אלמיזרק נ' בית הדין הארצי לעבודה ירושלים, פסקה 13 (2.9.2011) (להלן: עניין אלמיזרק)).
לבחינת תכליות אלו נפנה כעת.