שלטון החוק: חקיקה כללית ולא פרסונלית
58. לצד האמור לעיל, קושי נוסף שמעוררת האפשרות הפרשנית בדבר תחולתו המידית של התיקון הוא הממד הפרסונלי המובהק שדבק בו. כידוע, אחד ממאפייניו הבסיסיים של חוק במדינה דמוקרטית הוא תחולתו הכללית, דהיינו תחולה על קבוצה בלתי מסוימת של אנשים (עניין ממשלת החילופים, פסקה 4 לפסק הדין של השופטת ע' ברון; בבג"ץ 8612/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת, פסקה 16 (17.8.2016) (להלן: עניין הרפורמה ברשות החשמל); בג"ץ 6971/11 איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (2.4.2013) (להלן: עניין איתנית); מיכל טמיר "חקיקה פרסונלית – חקיקה סלקטיבית" חוקים יב 173, 177 (2018) (להלן: טמיר, חקיקה פרסונלית); אהרן ברק מידתיות במשפט 153-152 (2010) (להלן: ברק, מידתיות במשפט)). על משמעות דרישת הכלליות של החוק עמדו רובינשטיין ומדינה בספרם:
"המשמעות של דרישה זו היא, כי הנורמות המשפטיות יבטאו עמדה עקרונית באשר לדרך ההתנהגות הראויה במצבים מסוימים באשר לאופן ההקצאה של משאבים ציבוריים וכדומה – ולא יתבססו על זהויותיהם של האנשים אליהן מכוונות הנורמות. דרישה זו מנוסחת לעתים כשאיפה שההכרעות החברתיות יתקבלו 'מאחורי מסך של בערות' ('behind a veil of ignorance'). כאשר ההכרעות השלטוניות אינן מתקבלות 'מאחורי מסך של בערות', גדל החשש מפני שימוש לרעה בסמכות השלטונית, ועמו הצורך ביצירת מנגנוני בקרה ופיקוח. מקובל לסבור כי חיוב מקבלי ההחלטות לקבוע אמות מידה כלליות מקטין את החשש מפני התנכלות לפרטים מסוימים או העדפה בלתי מוצדקת של אחרים, מונע שרירות ומגביר את ההגינות השלטונית ואת אמון הציבור בשלטון" (287-286 אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל – עקרונות יסוד 287-286 (מהדורה שישית, 2005); כן השוו: דנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 52 לפסק הדין של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר (4.7.2021)).
ובמקום אחר צוין בהקשר זה:
"בבואו לחוקק חוק, על המחוקק להעמיד לנגד עיניו עיקרון המשרת לתפיסתו את האינטרס הציבורי הכללי. אסור למחוקק לעצב את הנורמה כאשר טובתו של אדם ספציפי עומדת לנגד עיניו ולתפור אותה למידותיו. עשייה חקיקתית כזו דומה לסימון המטרה סביב החץ ואינה עושה צדק עם שאר האוכלוסייה חסרת הקשרים" (נדיב מרדכי, מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס מדריך למחוקק 63 (2015)).
דרישה זו נובעת מעקרון שלטון החוק – שמונה את הכלליות כאחד מן היסודות החיוניים לתוקפה של חקיקה כנורמה משפטית מחייבת (בג"ץ 10203/03 "המפקד הלאומי" בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סב(4) 715, 815 (2008); ברק, מידתיות במשפט, בעמ' 152). זאת ועוד, יש שרואים בעקרון הכלליות חלק מעקרון הפרדת הרשויות, וזאת מאחר שחקיקה פרסונלית עשויה לעלות כדי התערבות של הרשות המחוקקת בעניינה של הרשות המבצעת או בעניינה של הרשות השופטת (עניין ממשלת החילופים, פסקה 140 לפסק הדין של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר; אהרן ברק, חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק-יסוד: חופש העיסוק כרך ד – הביקורת השיפוטית 1789 (יצחק זמיר עורך, 2023) (להלן: ברק, הביקורת השיפוטית); טמיר, חקיקה פרסונלית, בעמ' 175; ברק, מידתיות במשפט, בעמ' 153-152; לצד זאת, קיימת גם גישה שמבססת את דרישת הכלליות על הזכות לשוויון, ראו שם). יהא עיגונה של דרישה זו אשר יהא, חקיקה שאינה כללית עשויה לפגוע באמון הציבור במחוקק ובחקיקה, ולעורר את החשש כי החקיקה אינה תוצר של בחינת ההסדר הראוי והרצוי לאור שיקולים כלליים אלא נשענת על אינטרסים צרים ופרטיים. הניסיון להבטיח כי החקיקה תיעשה במידת האפשר במנותק משיקולים אישיים ומאחורי "מסך בערות" חשוב במיוחד כאשר עסקינן במטריה הרגישה של דיני הבחירות (ראו והשוו: ברק מדינה ועשור ויצמן "המהפכה החוקתית או מהפכת זכויות האדם? על העיגון החוקתי של הנורמות המוסדיות" עיוני משפט מ 595, 645 (2017)).