בהתנגשות זו בין התכלית הסובייקטיבית לבין התכלית האובייקטיבית, עמדתי היא כי יש לבכר את האחרונה. כידוע, התכלית הסובייקטיבית היא אך רכיב אחד ממרכיבי תורת הפרשנות, ואין ליתן לה משקל מכריע ביחס לתכלית האובייקטיבית. כאשר התכלית הסובייקטיבית אינה מעוגנת בלשון החיקוק "בצורה מפורשת, חד משמעית וברורה", בכוחן של התכליות האובייקטיביות לגבור (עניין תומר ורשה, פסקה 43; דנג"ץ 5026/16 גיני נ' הרבנות הראשית לישראל, פסקאות 25-24 לפסק הדין של הנשיאה מ' נאור (12.9.2017); בג"ץ 3262/95 פורז נ' ממשלת ישראל, פ"ד מט(3) 153, 158 (1995)). קביעה כי התיקון לא יחול על מערכת הבחירות הקרובה ברשויות המקומיות היא החלופה הפרשנית שפגיעתה בעקרונות היסוד של השיטה מצומצמת יותר. העמדה הפרשנית ההפוכה משמעותה כי בתחום הרגיש של דיני הבחירות תוקן חוק הבחירות, בזמן הבחירות, על מנת להיטיב עם אדם אחד – ראש הוועדה הממונה בטבריה.
חוקתיות התיקון
63. מסקנתי בדבר תחולתו העתידית של התיקון, באופן שאין לו תחולה על הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות, מרפאת חלק מהפגמים שדבקו בתיקון מס' 53. כך, ממד הרטרוספקטיביות שלו מצומצם עד מאוד; הוא אינו משנה עוד את כללי הבחירות בתוך תקופת הבחירות; וגם הממד הפרסונלי שדבק בו נעדר משמעות אופרטיבית. ריפויים של פגמים אלה מלמדים כי לא היה זה "דרוש באופן החלטי" להידרש בעת הזו לטענות החוקתיות שהובאו לפנינו (כלשון כללי אשוונדר, שהובאו לעיל). לצד זאת, ברי כי התיקון כשלעצמו עודנו מעורר שאלות משפטיות מורכבות שעל חלקן עמדנו לעיל. הגם שכך, אין אני סבור כי יש מקום להידרש לטענות אלו בעת הזו. שלושה הם טעמיי שניצבים ביסודה של מסקנה זו:
ראשית, כפי שציינה היועצת המשפטית לממשלה בכתב התשובה מטעם משיבי הממשלה, בימים אלה נערכת בחינה בקרב גורמי המקצוע הממשלתיים בדבר מערך הסדרים משלימים במישור המינהלי שייעודם הבטחת מקצועיותן של הוועדות הממונות וניתוקן מהזירה הפוליטית. סוגיה זו מצויה בליבת הטיעונים שמכוונים לחוקתיותו של תיקון מס' 53 – ולכן לא מן הנמנע כי הסדרים משלימים אלה יקרינו על הניתוח המשפטי בסוגיה. ברי כי העתירות במתכונתן הנוכחית לא כוללות התייחסות כלשהי להסדרים מעין אלה (שטרם גובשו, כאמור). הנחתי היא כי הבחינה האמורה תסתיים בזמן סביר ותובא לידיעת הציבור, כך שהעותרים יוכלו לכלכל צעדיהם בהתאם.
שנית, טיעוני העותרים ביחס לחוקתיות התיקון היו שלובים (למצער בחלקם) בטיעוניהם לפגמים אחרים שנפלו בתיקון ואשר מצאו פתרונם כפועל יוצא של הסעד הפרשני שניתן (אך ראו עמדת המרכז לשלטון מקומי, שהיה משיב לעתירות שלפנינו). כך למשל, הטענות נגד פגיעת התיקון בשוויון בין המועמדים נשענו לא אחת על הפגיעה שנגרמת באופן קונקרטי בבחירות הקרובות (ראו למשל סעיפים 139, 144 ו-146 לעתירת התנועה לאיכות השלטון). משכך, אין אני סבור שהעתירות שלפנינו מציגות עוד מהלך סדור וברור בשאלת חוקתיותו של תיקון מס' 53 – במנותק משאלת תחולתו המידית על מערכת הבחירות הקרובה.