39. כאן המקום לעבור לדיון בחקיקה פרסונלית ובהתנגשות שבינה לבין עיקרון השוויון הגמור, הקבוע בהכרזת העצמאות.
חקיקה פרסונלית ועיקרון השוויון הגמור
40. חקיקה פרסונלית באה בשתי צורות שניתן לתארן כ"קח", מצד אחד, וכ"תן" מהצד השני. חוק פרסונלי יכול להקנות יתרון כלשהו לאדם או לגוף מסויים שהמחוקק חפץ ביקרו ורוצה להטיב עמו. חוק שקובע כי עובד ציבור פלוני – ראובן – יהא זכאי לפנסיה תקציבית, חרף הוראת חיקוק כללית אשר מזכה את שאר העובדים במצבו בפנסיה צוברת, ותו לא, הוא בגדר חקיקה פרסונלית אשר פועלת במתכונת של "תן". חוקים שפועלים במתכונת זו הם נושא דיוננו. כפי שאראה להלן, כל חוק כזה מפלה לטובה את יקירו של המחוקק – ראובן בדוגמא שלעיל – ובעשותו כן מפר את עיקרון השוויון הגמור שבהכרזת העצמאות. מאידך, חוק אשר מטיל קנס או עונש אחר על אדם ספציפי – שמעון – חוק הידוע לשמצה כ-Bill of Attainder, הוא בגדר חקיקה פרסונלית אשר פועלת במתכונת של "קח". ברי הוא, כי כל חוק כזה מפלה לרעה את האדם שנרדף באופן אישי על ידי המחוקק – שמעון בדוגמא שלעיל – וסופג את עונשיו, בהשוואה לשאר האוכלוסייה. חוק כזה, אף הוא מפר את דרישת השוויון שבהכרזת העצמאות. בנוסף לכך, כל חוק כזה מפר את העיקרון של הפרדת הרשויות, כל אימת שמדובר בניכוס סמכויות השפיטה על ידי המחוקק. מטעמים אלה, חקיקה שמגיעה כדי Bill of Attainder נאסרה על ידי חוקת ארצות-הברית (ראו: U.S. Const., Article I, Section 9, Clause 3: "No Bill of Attainder […] shall be passed").
41. חקיקה פרסונלית היא מעשה שלטוני נפסד מהרבה בחינות (ראו: Evan C. Zoldan, Legislative Design and the Controllable Costs of Special Legislation, 78 MD. L. REV. 415, 426-443 (2019)). פגמיה העיקריים של חקיקה פרסונלית הם פגיעה בעיקרון השוויון ופתיחת פתח רחב לשחיתות שלטונית (ראו: שם, בעמ' 431-427; 438-436). למשל, מדינת מרילנד שבארצות-הברית, ועמה כמה מדינות נוספות, חוקקו חוק שיצר חריג לדיני הגנת הצרכן אשר מחייבים את יצרניהם של כלי רכב למכרם לצרכנים באמצעות סוכנויות מורשות הכפופות לאסדרה מקיפה שמגנה על רוכשי הרכבים. החוק שחוקק קבע כי יצרן אשר מייצר מכוניות הממונעות באמצעות חשמל בלבד, ורק מכוניות כאלה, רשאי למכרן ישירות לצרכנים. חוק זה הוא חוק פרסונלי מאחר שבזמן חקיקתו רק יצרן אחד של מכוניות – חברת Tesla – ענה לדרישות שאפשרו מכירה ישירה לצרכנים. מסיבה זו, החוק גרר אחריו ביקורת ציבורית ואקדמית נוקבת, ותקפותו מוטלת בספק (ראו: שם, 416-415).