כפי שהדגיש חברי, אחת מן התכליות הסובייקטיביות של התיקון, המשתקפת בבירור מן הדיונים בכנסת, היא התכלית הפרסונאלית המובהקת לפיה התיקון נועד לסלול את הדרך להתמודדותו של מר בועז יוסף (להלן: יוסף), ראש הוועדה הממונה בטבריה, בבחירות הקרובות לראשות העירייה. אין מדובר אך במניע ("הטריגר") לחקיקת התיקון אלא באחת מן ההצדקות העיקריות לקדמו במועד שבו נחקק (ראו אמירותיהם של מציע הצעת החוק ושל חברי כנסת נוספים המצוטטות בפסקאות 39-37 לחוות דעתו של חברי ממלא מקום הנשיא פוגלמן). תכלית סובייקטיבית זו צובעת את התיקון בצבעים פרסונליים עזים. ואם לא די בכך, מדובר בתיקון אשר החלתו המיידית יש בה מימד רטרוספקטיבי ו"שינוי של כללי המשחק תוך כדי המשחק", הפוגעים ביציבות ובוודאות של דיני הבחירות. בנסיבות אלה, וכחברי ממלא מקום הנשיא, אף אני סבורה כי יש לבכר את התכליות האובייקטיביות הנוגעות – כל אחת בנפרד, וודאי בהצטברותן – לעקרונות בסיסיים שבליבת שיטתנו המשפטית: "החזקה נגד תחולה למפרע; הכלל שאין משנים את כללי הבחירות בתוך תקופת הבחירות; ועקרון שלטון החוק שמחייב שחקיקה תהא, ככלל, כללית ולא פרסונלית" (פסקה 62 לחוות דעתו של חברי). לפיכך, אני מצטרפת למסקנה לפיה יש לפרש את התיקון כך שלא יחול ביחס לבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו בסמוך לאחר חקיקתו.
2. לצד האמור ראיתי להוסיף שתי הערות קצרות. הראשונה נוגעת לזכות לבחור ולהיבחר ולשוויון בין מועמדים בבחירות לרשויות המקומיות. כבר נפסק כי הזכות לבחור ולהיבחר היא אבן יסוד של שיטת המשטר שלנו והיא כוללת גם את הזכות לבחור ולהיבחר לרשויות מקומיות (ראו: בג"ץ 3791/93 משלב נ' שר הפנים, פ"ד מז(4) 126, 130 (1993); בג"ץ 3090/97 כהן נ' הממונה על מחוז הדרום, משרד הפנים, פ''ד נב(2) 721, 735 (1998)). הזכות לבחור ולהיבחר לשלטון המקומי אף הוצגה כ"זכות חוקתית מוכרת בעלת מעמד-על" (בג"ץ 10466/08 אלחייני נ' מפקד כוחות צה"ל ביו"ש, פסקה 17 (19.1.2009)). עם זאת, זכות זו וכן השוויון בין מועמדים בבחירות המקומיות אינם מעוגנים באופן מפורש בחוק יסוד (אך לעניין השוויון ראו בחקיקה "רגילה": סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965; וסעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975). זאת, בשונה מהזכות לבחור ולהיבחר לכנסת המעוגנת בסעיפים 6-5 לחוק-יסוד: הכנסת ומעקרון השוויון בין המועמדים בבחירות לכנסת שמקורו בסעיף 4 לחוק-יסוד: הכנסת (ראו: בג"ץ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר, פ"ד כג(1) 693 (1969)).