3. משקלם המצטבר של פגמים אלה פוגע פגיעה קשה בשוויון בין המועמדים בבחירות בטבריה, זאת בין היתר בהתחשב ביתרון המובנה שממנו נהנה ראש ועדה ממונה "המוצנח" לפתע כמועמד בבחירות לרשות המקומית עקב התיקון. יצוין כי המאפיינים המייחדים את עבודתו של ראש ועדה ממונה, שממלא את תפקידו בהיעדר כפיפות לשיקולים פוליטיים ולשבט ביקורתה של אופוזיציה במועצת העיר או במועצה המקומית, מצטרפים ליתרונות המשמעותיים שמהם נהנה כל מועמד שמגיע לבחירות מעמדת הנהגה של הרשות המקומית (ראו בפסקה 24 לחוות דעתו של מ"מ הנשיא).
שינוי כללי הכשירות, שהם לענייננו "כללי המשחק", תוך כדי המשחק – דהיינו, לאחר היום הקובע שבו מערכת הבחירות יצאה לדרך – פוגע אף בהסתמכות הסבירה של המועמדים, בעת שקיבלו את ההחלטה להתמודד בבחירות, על כך שיוסף מנוע מבחינה חוקית מהתמודדות. יצוין אגב כך כי מועמדים שעותרים בעתירות שלפנינו, גם מי שביקש להצטרף להליך, טענו כי נטלו על עצמם התחייבויות כספיות שונות לצורך ריצה בבחירות, על בסיס הערכת סיכוייהם במצב שבו יוסף איננו מהווה "איום" פוליטי; זאת בעוד יוסף נטל על עצמו את המינוי לוועדה הממונה בידיעה שלא יוכל להתמודד בבחירות הראשונות שייערכו לאחריו, ומבלי שהייתה לו סיבה טובה לצפות לשינוי במצב דברים זה.
4. זאת ועוד. לשינוי כללי הבחירות במהלך תקופת הבחירות, לצורך פרסונלי ובאופן רטרוספקטיבי, עלולות להיות השלכות שליליות החורגות מהמעגל המצומצם של המתמודדים לראשות עיריית טבריה. פעולות שעשה יוסף כראש הוועדה הממונה בטבריה, ולא נבחנו בזמן אמת במשקפיים ביקורתיים כפעולות של מי שיבקש ביום מן הימים להעמיד את עצמו לבחירה לראשות העיר, עשויות "להיצבע" מחדש ולהתברר כתעמולת בחירות אסורה, מבלי שניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור.
תיקון מס' 53 יצר רִיק חקיקתי בנוגע לתחולה של דיני התעמולה על מועמדים שהם ראשי ועדות ממונות. בפרט יצוין כי בסעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, נקבע איסור גורף ובלתי תחום בזמן על שימוש בנכסי ציבור של רשות מקומית לצורך תעמולת בחירות. המשמעות היא שמבחינה תיאורטית, שימוש שעשה יוסף במשאבים ציבוריים, שהיה מותר כל עוד הוא היה מנוע מלהתמודד בבחירות לרשות המקומית, עלול להפוך בדיעבד לשימוש המנוגד לכללי התעמולה (ראו בפסקה 49 לחוות דעתו של מ"מ הנשיא). מדובר בהשלכה רטרוספקטיבית בלתי רצויה, ויובהר כי אין באמור משום הטלת ספק ביושרו ובטוהר כוונותיו של יוסף במילוי תפקידו כראש הוועדה הממונה בטבריה.