לגישתי, די באמור לעיל כדי להוביל לתוצאה שאליה הגענו בפסק דיננו החלקי. לפיכך, אינני נדרשת לטעמים הנוספים שעומדים בבסיס פסק דינו המקיף והמנומק של חברי, ממלא מקום הנשיא, שעניינם סוגיית הפרסונליות של התיקון, וסוגיית קיומם של רבדים רטרוספקטיביים בתיקון שאינם נוגעים ל"שינוי כללי המשחק תוך כדי משחק". כפי שציין חברי, מושג הרטרוספקטיביות הוא סבוך ומורכב, ואיני סבורה כי יישומו המלא בענייננו נחוץ לצורך ביסוס פסק דיננו החלקי. ביחס לשאלת הפרסונליות, הרי שאין בדין הישראלי, למיטב הבנתי, תשובות ברורות לשאלות מהו חוק פרסונלי, או מהי המשמעות המשפטית של היותו של חוק פרסונלי. איני רואה להידרש במסגרת זו לשאלות כבדות-משקל אלו, בהינתן שכאמור לעיל, דעתי היא כי די בכך שהתיקון משנה את הכללים של מערכת הבחירות הקרובה לאחר שזו כבר החלה, כדי להוביל לתוצאת פסק דיננו החלקי.
ש ו פ ט ת
השופט נ' סולברג:
1. כזכור, פה אחד, החלטנו כי הוראות תיקון מס' 53 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965 (להלן: תיקון 53 או התיקון), יפורשו באופן שלא תהא להן תחולה על הבחירות הקרובות לרשויות המקומיות. חברי, מ"מ הנשיא, ע' פוגלמן, פרשׂ לפנינו שולחן ערוך בנימוקים. דרכי להגיע לתוצאה האמורה אינה זהה לדרך הילוכו. אסביר.
2. חברי עמד על הקשיים שלטעמו מעורר תוכן ההסדר שנקבע בתיקון 53 – כרסום באופיו הא-פוליטי והמקצועי של מוסד הוועדות הממונות, ופגיעה בשוויון ההזדמנויות שבין המועמדים בבחירות המקומיות. בהמשך פרט חברי את הקשיים הטמונים, לשיטתו, בעיתוי תחולתו של תיקון 53, קרי – חלותו גם על מערכת הבחירות הקרובה לרשויות המקומיות. קשיים אלה, לגישתו, הם בעיקרם שניים: ראשית, שינוי כללי הבחירות תוך כדי תקופת הבחירות; שנית, היותו של תיקון 53 פרסונלי, באשר הוא מכוּון לאפשר למשיב 4, מר בועז יוסף, להתמודד בבחירות הקרובות לראשות העיר טבריה. ואולם, על רקע העדר הכרעה ברורה בפסיקה בשאלת מעמדה החוקתי של הזכות לבחור ולהיבחר לרשות המקומית, ושל הזכות לשוויון בהקשר של בחירות אלו, ועל יסוד הכלל, שלפיו הידרשות לביקורת חוקתית על תוקפו של חוק הרֵיהי 'מוצא אחרון', הוסיף חברי וקבע – וגישה עקרונית זו מקובלת עלי – כי מוטב לֵילֵךְ במשעול פרשני שעניינו במועד תחולתו של תיקון 53, מאשר לֵילֵךְ בנתיב החוקתי הנוגע לעצם חוקתיות התיקון.
3. אעיר בשולי הדברים, מבלי לטעת מסמרות, כי הטענה שלפיה תיקון 53 לגופו אינו עומד באמות מידה חוקתיות, אינה פשוטה כלל ועיקר. אכן, תוכן ההסדר שנקבע בתיקון 53, להבדיל ממועד תחולתו, מעלה שאלות חשובות באשר ליחס הראוי שבין הזכות לבחור ולהיבחר ברשויות המקומיות, לבין אופיו המקצועי והענייני של מוסד הוועדות הממונות, והחשש מפני פגיעה בשוויון ההזדמנויות של המתמודדים האחרים במרוץ הבחירות. ברם, מסופקני אם בשאלות אלו סגי, על מנת להעיר את 'השד החוקתי' מרִבצו. קביעת האיזון הראוי בין הזכויות והאינטרסים הנוגעים לעניין, ככלל, מצויה בליבת סמכותה ואחריותה של הרשות המחוקקת; המחוקק רשאי גם לשנות את אופיו וטיבו של מוסד הוועדות הממונות, אם כך יראה לנכון; לא נבוא בנעליו בקשר לעיצוב כללי הבחירות, לרבות תנאי הכשירות להתמודד בבחירות. זאת, בפרט, כאשר התיקון מביא להסדר דומה למדי לזה שהיה קיים בעבר, לפני כניסת תיקון 39 לתוקף בשנת 2008; בהקשר זה סבורני כי יש להבחין בין ההסדר החוקי שהיה קיים ושאף הוביל לחקיקת תיקון מס' 39 הנ"ל, לבין נוהג משתמע, שלפיו יו"ר ועדה ממונה לא היה רשאי להתמודד בבחירות לרשות המקומית (וכפי שציין חברי, נוהג זה אף לא נשמר באדיקות בעבר). לכך אוסיף, כי העובדה שעקרון השוויון בבחירות לרשויות המקומיות, להבדיל מעיקרון זה בבחירות הכלליות, אינו מעוגן במפורש בחקיקת-יסוד, מקשה גם היא על כניסה לטרקלין הבחינה החוקתית. עוד אעיר, בזהירות, כי גם אילו באנו בשערי הטרקלין, היינו נדרשים להתמודד עם שאלה מורכבת של פגיעה נטענת בזכותו של פלוני להיבחר, שהיא פועל יוצא מהרחבת זכותו של פלמוני להיבחר, שכן תיקון 53, במובנו המיידי, מבקש להסיר מגבלה על הזכות להיבחר לראשות רשות מקומית. מטעמים אלו, אלמלא הפגם בעיתוי תחולתו של התיקון, ספק רב בעינַי, אם היתה תקומה לעתירות שלפנינו. מכל מקום, דברי אלה נאמרים, למעלה מן הצורך, בהינתן הנתיב הפרשני שבו צעד חברי; ואני עִמו בדרכו-זו.