24. בהתאם לגישה מושרשת בפסיקה, ודומה כי חברי אינו חולק על כך, כאשר ניתן להתרשם בקיומו של מניע פרסונלי, אך התוצר החקיקתי אינו חל על קבוצה מסוימת של אנשים, הרי שאין מקום להטיל בחוק דופי של 'פרסונליות': "חקיקה נועדה, בין היתר, לפתור בעיות שהתרחשו במציאות. היכולת להגיב בצורה דינמית, ולתקן באופן מיידי כשלים שנחשפו, מצויה בארגז הכלים של המחוקק. כל עוד החקיקה מציעה פתרון כללי לבעיה כללית, אין פסול בכך שאירוע ספציפי הוא שהעלה את הבעיה על שולחנו של המחוקק" (בג"ץ 2905/20 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' כנסת ישראל, פסקה 12 לפסק הדין של המשנה לנשיאה נ' הנדל (12.7.2021); בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל, פסקה 6 לפסק הדין של השופט נ' הנדל (6.9.2017)). כאשר פנו בנות צלופחד למשה רבינו בתביעתן המפורסמת – "אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר, וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַח, כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ. לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן? תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (במדבר כז, ג) – נחקק בעקבות זאת הסדר חדש בדיני ירושה במשפט העברי. הסדר זה היה כללי ויציב, והוחל על כל הנשים שמצבן דומה לזה של בנות צלופחד. ואולם, הסדר זה, חרף המניע הפרסונלי המובהק שהביא לחקיקתו, כמתואר בתורה, חל גם על בנות צלופחד – בתחולה אישית ומיידית: "כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת, נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם, וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" (שם, ז). התורה ראתה אף להדגיש את המניע הפרסונלי המובהק שעמד בבסיס ההסדר החקיקתי החדש, כשנקבה בשמותיהן של בנות צלופחד בצורה מפורשת: "מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִילְכָּה וְתִרְצָה" (שם, בפסוק א). בדומה, גם סיפורן הפרטי של דמויות מקראיות נוספות הביא ליצירת דין חדש, בתחולה מיידית; כך היה דינו של מקושש העצים ביום השבת (במדבר טו, לב-לו), וכך היה גם דינו של המקלל (ויקרא כד, א-כג). הא למדנו, כי אין במניע פרסונלי, כשלעצמו, כדי להכתים את החקיקה בפרסונליות, ואף אין די במניע זה כדי להוביל לדחיית תחולת החקיקה.
25. מניע פרסונלי, אם כן, אינו מטיל בדבר חקיקה 'מום' של חוק פרסונלי; ומה באשר לתכלית פרסונלית?
26. חברי, מ"מ הנשיא, סבור כי חוק בעל תכלית פרסונלית, עולה כדי חקיקה פרסונלית פסולה. בענייננו, קובע חברי בחוות דעתו, כי "תכליתו הפרסונלית של התיקון עולה באופן ברור ומובהק מהליך החקיקה" (פסקה 61). חברתי, הנשיאה (בדימ') א' חיות, ציינה אף היא, כי התכלית הפרסונלית "משתקפת בבירור מן הדיונים בכנסת", וכי מדיונים אלה עולה כי "אין מדובר אך במניע ('הטריגר')" (פסקה 1); חברי, השופט עמית, הסיק מסקנה דומה "מדברים שנאמרו על ידי חברי הכנסת במהלך הדיון בהצעת החוק" (פסקה 3). מדברי חברַי, עולות שתי מסקנות: ראשית, כי ההבחנה בין חוק שנחקק ממניע פרסונלי, לבין חוק בעל תכלית פרסונלית, היא אפשרית; שנית, כי תיקון 53 הוא בעל תכלית פרסונלית. דעתי-שלי שונה, ואני מתקשה לקבל את שתי המסקנות גם יחד.