27. במישור העיוני, ההבחנה בין מניע לבין תכלית אכן שרירה וקיימת. כפי שחידדה הכנסת בתשובתה, המניע מקומו בעבר, והוא מספק את הרקע להולדת החוק, במישורים הפסיכולוגיים והסוציולוגיים, הלכי-הרוח של המחוקק; תכלית, לעומת זאת, היא מושג הלקוח מעולם המשפט, צופה פני עתיד, והיא משקפת את המטרות, הערכים והמדיניות שדבר החקיקה נועד להגשים. ואולם, חרף הבהירות העיונית, סבורני כי בעולם המעשה, יכולתנו להבחין בין דבר חקיקה בעל מניע פרסונלי לדבר חקיקה הלוקה בתכלית פרסונלית, קשה כקריעת ים-סוף; ספק אם היא בת-השגה.
28. המקור העיקרי ממנו ניתן להסיק על קיומו של מניע פרסונלי, או על קיומה של תכלית פרסונלית, הוא הליך החקיקה עצמו, כפי שאף ניתן ללמוד מניתוחו של חברי, מ"מ הנשיא. בנאומים במליאת הכנסת, בדברי ההסבר לחוק, בדברים הנאמרים בדיוני ועדות הכנסת לקראת ההצבעות במליאה – בכל אלו, בא הנחתום ומעיד על עיסתו. דא עקא, היכולת ליטול היגד של המחוקק, בעל אופי שאינו עקרוני-כללי, ולהסיק ממנו אם לפנינו מניע פרסונלי או שמא תכלית פרסונלית, היא קשה ביותר. לא מצאתי בדברי חברי, מ"מ הנשיא, התמודדות של ממש עם קושי זה, לא כל שכן הצעה מתודולוגית להבחנה בין זה לזו. אף חברי מציין, כי "הבחנה זו בין מניע פרסונלי לבין תכלית פרסונלית אינה תמיד ברורה וחדה ואף אינה שגורה" (פסקה 61). דומה כי לא בכדי, מלומדים שנדרשו לסוגיה זו של חקיקה פרסונלית, לאחר שעמדו על הקושי בהגדרתה, צמצמו את תלמודם לנורמות אשר "תיבחנה על פי מבחן משולב של כוונה ותוצאה: כוונתן של נורמות אלה לחול על גורמים מסוימים, וזו אף התוצאה שלהן" (טמיר, חקיקה פרסונאלית, 182). 'התוצאה' – תחולתו המעשית של ההסדר שנקבע בחוק – היא העוגן האובייקטיבי, המבטיח שלא ניסחף בזרם אי-הוודאות, המאפיין את 'הכוונה' הפרסונלית של המחוקק, הניתנת להידרש לשתי פנים: כמניע לגיטימי, או כתכלית פסולה.
29. סבורני, כי העניין שלפנינו, שהוכתר על ידי מרבית חברַי כדוגמה מובהקת לחקיקה בעלת תכלית פרסונלית, מספק דווקא דוגמה לאי-הבהירות שבהבחנה המוצעת, שבין מניע לתכלית. אקדים ואומר, כי במישור 'התוצאה', קרי, כלליותו של תיקון 53 עצמו על-פי נוסחו – אין בו פגם. איש לא יחלוק כי התיקון הוא בעל אופי כללי, צופה פני עתיד, וחל על מספר לא מוגדר ולא ידוע של נמענים, יושבי ראש ועדות קרואות, בהווה ובעתיד. בתיקון כשלעצמו גם לא ניכרת עבודה 'כירורגית' כלשהי, של יד אשר ביקשה לְפַסֵּל את ההסדר החדש, לעצבוֹ לפי מידותיו של אדם כזה או אחר. קביעה כי תיקון 53 נגוע בפרסונליות, מחייבת למצוא עוגן לכך בכוונת המחוקק בלבד – וכאן, כפי שאראה, טמון קושי.