מכל מקום, טענות רבות של העותרים, בכלל זה למשל, בעניין המשלוח השגוי שלכאורה נשלח אליהם או בדבר תיקון הליקויים, לא נתמכו בדבר של ממש ואין בהם כדי להחליף ממצאי בקורת.
- נושא הפרסום: תקנה 42 בתקנות הסמים, שכותרתה "סייג לפרסומת מסחרית", קובעת כי "לא יעשה אדם פרסומת לסמים מסוכנים, למטרה מסחרית כלשהי, אלא בספרות המקצועית ובעיתונות המקצועית בתחום הרפואה והרוקחות ובאישור מוקדם בכתב מאת המנהל".
ביום 9.6.2021 פורסמה הבהרת מנהל יק"ר בעניין אמות המידה לפרסומת מותרת ולפרסומת אסורה של מכירת מוצרי קנביס רפואי בידי מורשה. תמצית הכללים שנקבעו היו כי הפרסום מותר באתר אינטרנט של חברה בעלת רישיון לעיסוק בקנביס רפואי או של בית מרקחת בעל רישיון עיסוק בהתאם לכללים שנקבעו. עם זאת, נאסרה הצגת מידע העשוי "לעודד שימוש שלא כדין ושלא לצורך רפואי או כדי להטעות את הציבור".
בעניין הפרסומים בדף "פייסבוק" של העותר נקבע בהחלטה בשימוע, כי הם לא עמדו באותן הנחיות וכי לא ניתן לראות בהם כפרסום באתר אינטרנט של בתי המרקחת. בניגוד לטענות העותרים, לא נמצאה פסיקה המתירה פרסומים דוגמת אלו של העותר. מכל מקום, כפי שהובהר בהחלטה, לא על כך התבססה ההחלטה וכי אילו הייתה זו ההפרה היחידה, יתכן כי לא היה בכך די כדי לפסול את רישיון העיסוק של העותר בקנביס רפואי. לפיכך בכל מקרה, אין בקבלת טענת העותרים בעניין הפרסום או בדחייתה כדי להעלות או להוריד.
- אופן התנהלות העותר במהלך הביקורת בחודש מרץ 2023: בתמצית, העותר הפריע למהלך התקין של הביקורת והדבר אף תועד בסרטון שצילם אחד מאנשי צוות הביקורת. הוא הנחה את עובדיו שלא לשתף פעולה ואף כתב את הדברים באופן ברור מפורש בהודעת דוא"ל ששלח ביום 5.3.2024 אל הרוקח המחוזי שבו נאמר, כי לא יעביר עוד מסמכים מבתי המרחקת, זולת אם תהיה פניה של המחלקה המשפטית של המשרד והעותר עצמו יאשר זאת.
כפי שתואר בהרחבה גם בכתב התשובה המקיף מטעם המשיבים, שעיקריו הובאו לעיל, התנהלות העותר לאורך זמן ממושך כללה התנהלות חריגה, תוקפנית ומתנגחת, אשר התבטאה בין השאר, אך לא רק, באופן התנהלותו במהלך הביקורת באופן שהפריע לניהולה התקין. העותר עצמו אף אישר זאת והודה בהתבטאויותיו הקשות כלפי גורמי משרד הבריאות במהלך אחד הדיונים בעתירות הרבות שהגיש (ראו את דברי העתר בדיון מיום 21.12.2023 לפני כבוד השופט ד' גדעוני בעתירה מנהלית (ירושלים) 40666-08-23. כן ראו את האמור בעניין התנהלות העותר בהחלטת בית המשפט (כבוד השופטת ד' כהן-לקח) מיום 1.5.2024 בעתירה מנהלית (ירושלים) 5114-08-23, המנמקת את ההצדקה לחיובו בתשלום הוצאות המשיבים). לא דובר במקרה חד-פעמי, אלא בהתנהלות מתמשכת של העותר כלפי הגורמים הנדרשים לערוך ביקורת על-פי הוראות הדין. אם כך נוהג גורם מבוקר, חרף חובת עריכת הביקורת כתנאי למתן הרישיון, אין לומר כי אין זה סביר לתת משקל להתנהלותו.
- חופש העיסוק: אין מחלוקת על כך שחופש העיסוק אינו מוחלט וכי ניתן להגבילו בחקיקה המחייבת רישיון, בכפוף לעמידתה בהוראות סעיף 4 בחוק יסוד: חופש העיסוק (ראו בין השאר, בעניין ערעור עתירה/תובענה מנהלית 2814/12 רודריגז נ' משרד הבריאות האגף לרישוי מקצועות רפואיים (9.7.2013), כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקאה 10 והפסיקה שם). אף אין מחלוקת על כך שההוראות המסדירות את רישיון העיסוק בסמים מסוכנים ובפרט, בקנביס רפואי ובאופן מיוחד בבתי מרקחת, נועדו לתכלית ראויה וכי ישנה הצדקה להגבלת העיסוק בתחום זה בעמידה בהוראות הדין. ממילא אם נמצא כי המבקש לעסוק בתחום הקנביס הרפואי אינו עומד בדרישות אלו, תימנע ממנו קבלת רישיון העיסוק ולכן אין לקבל טענה כי לא ניתן למנוע את העיסוק בקנביס רפואי בשל פגיעה בחופש העיסוק.
- אכיפה בררנית: טענות העותרים בעניין אכיפה בררנית כוונו בעיקר לנושא הביקורות שנערכו בסניפי הרשת וטענה כי דובר באכיפה גוברת, החורגת מזו המקובלת בבתי מרקחת בעלי רישיון עיסוק בקנביס רפואי. חוות-דעת הרוקחים המחוזיים עסקה בטענה זו ופירטה את הנסיבות שבהן נערכות ביקורות בבתי מרקחת העוסקים בתחום עיסוק זה. כמפורט שם (כמפורט בתמצית לעיל), הרוקחים המחוזיים קובעים את תכנית הביקורות בנסיבות הבאות: ביקורת פתיחה, כדי לוודא את התאמת בית המרקחת לעיסוק בקנאביס רפואי; נבחן הצורך בביקורת לנוכח פרק הזמן שחלף מאז הביקורת האחרונה וככלל נעשית ביקורת לפחות אחת לשלוש שנים, גם בהיעדר בעיה ידועה בתפקוד המקום; אם נמצאו ליקויים, נדרשת ביקורת חוזרת כדי לבחון אם תוקנו; ביקורת לצורך מתן חוות דעת לרשות המקומית קודם למתן רישיון עסק; ביקורות בעקבות תלונות או מידע חריג. בנוסף לכך נערכת בדיקת דו"חות שאותם בתי המרקחת נדרשים לשלוח לשם ביקורת.
בנסיבות הנדונות העותרים לא הצביעו על מידע המבסס את טענתם בדבר אכיפה בררנית, לא הראו כי הביקורות שנעשו בסניפי הרשת נעשו משיקולים זרים ואף לא הראו כי קיים בית מרקחת אחר שבו נמצאו אותם ליקויים, או ליקויים דומים, שכלפיו לא ננקטו ביקורות או הליכי שימוע. מדובר אפוא, בטענה בלתי מבוססת, כך שדי בכך כדי לדחותה.