יוער, שסעד של ביטול והשבה נקבע גם בסעיף 35(א) לחוק ניירות ערך. סעיף זה מקנה למי שרכש מהמציע ניירות ערך בהתאם לתשקיף, ועשה זאת בהסתמך על פרט מטעה שבו, זכות לבטל את הרכישה ולדרוש את החזרת הכספים ששילם, ובלבד שעשה זאת במועדים שנקבעו בסעיף. מדובר בסעד יוצא דופן בדיני ניירות ערך, שנקבעו לו סייגים מגבילים, בין היתר, שזכות הביטול מוקנית רק למי שרכש מניות בהתאם לתשקיף (ימין ווסרמן, עמוד 352), ורק כלפי המנפיק (עניין רייכרט (חישוב נזק), פסקה 83). לטעמי, קיומו של סעיף מפורש בחוק הקובע סעד של השבה בתנאים ברורים ומגבילים, מחזק את המסקנה לפיה סעד כזה יכול ויינתן רק במצבים חריגים ויוצאי דופן.
- בעניין רייס, עמד בית המשפט גם על כך, שנוכח אופיה הנזיקי של תביעה בגין פרט מטעה, הרי שגם מקום בו מוכח שלו היה הפרט המטעה מגולה, היו מניות החברה שוות אפס, יזכה את התובע בפיצוי השווה למלוא השקעתו. זאת, שכן במצב דברים זה הפער בין העלות ששילם לבין שווי הנייר במועד ההשקעה הוא מלוא סכום ההשקעה (עניין רייס, פסקה 101).
- ומכאן לענייננו.
התובע לא טען, וודאי שלא הוכיח, קשר חוזי או יחסים מיוחדים בינו לבין הנתבעים.
התובע גם לא ביסס את טענתו לפיה בנסיבות העניין הוא לא היה רוכש מניות שמן לולא הפרט המטעה. התובע רכש מניות של החברה שעסקה בחיפוש אחר גז ונפט, ומכאן שהוא ביקש לקבל על עצמו את הסיכוי והסיכון הגלום בהשקעה כזו. למעשה, גם התובע מחזיק בעמדה לפיה זכאותו להשבה נובעת מהמשמעויות הדרמטיות של הנתונים שהתקבלו לאחר מבחני הלוגים החשמליים. אך כאמור, משמעויות אלה לא הוכחו. הוספת הנתון אודות שיעור הנקבוביות הייתה מביאה לידיעת הציבור שההחלטה להמשיך למבחני הפקה התקבלה גם בהינתן נתונים פחות טובים מהמצופה ביחס לשיעור הנקבוביות. אך לא הוכח שהוספת נתון זה הייתה משנה באופן דרמטי את פרופיל הסיכון של ההשקעה במניותיה של שמן. על אחת כמה וכמה משקבעתי שהתובע לא הוכיח שהנתונים שהתקבלו במבחני הלוגים החשמליים לימדו על "בעיות קשות" בקידוח, או על כך שהכותרת בדבר גילוי סימני נפט משמעותיים הייתה כוזבת, או על חוסר סבירות של ההחלטה להמשיך למבחני הפקה. למעלה מהנדרש יוער, שגם לא הוכח שעדכון בדבר נתון הנקבוביות היה מאיין את המידע החיובי על ביצוע מבחני ההפקה. בנסיבות אלה, לא הוכח הקשר הסיבתי בין אובדן השקעתו של התובע לבין הפרט המטעה שבדיווחי שמן.