ודוק, אין בעובדה כי הפקודה כוללת מונחים פיזיים כגון "אוחז", "מחזיק", "בכתב", כדי לאיין את ההכרה בחתימה אלקטרונית, שכן חוק חתימה אלקטרונית ביקש להתמודד בדיוק עם מונחים כגון אלו בחקיקה קיימת. דוגמא מובהקת לכך הינן חתימות לפי חוק הירושה, הכולל מונחים של "חתימת יד" ו"חתימה ביד", אשר חוק חתימה אלקטרונית מבהיר מפורשות שניתן לראות בחתימה אלקטרונית כחתימה לפי חוק זה (למעט, כאמור, לעניין צוואה בכתב יד).
אף הנחיית היועץ 1.2500 מתייחסת לקיומם של מונחים פיזיים מפורשים בהוראות חוק, ומבארת כיצד ניתן להתאים חוקים אלו לעולם הדיגיטלי: "במקרים שבהם תיתכנה פרשנויות שונות של הדין, אשר אחת מהן מאפשרת את קיומו של ההסדר הדיגיטלי המתבקש, השאלה האם ניתן לבחור בפרשנות זו תיגזר מתכליות הדין. אם תכליותיו עולות בקנה אחד עם ההסדר הדיגיטלי, אזי ניתן לקיים את ההסדר הדיגיטלי במסגרת הדין החל. כך למשל, צירוף המילים "חתימת יד" עשוי להעיד על כך שחתימה צריכה להתבצע ב"יד" החותם באופן פיסי, אך אם תכליות הדין מאפשרות זאת , צירוף מילים זה עשוי להתפרש גם כחתימה ביד החותם באופן דיגיטלי. באופן דומה, יפורש הצירוף "כתב יד". (שם, פרק ג, פסקה 1).
מכיוון שניתן לראות בחתימה אלקטרונית משום אקט אישי מובהק, ואין בכך שפקודת השטרות כוללת מינוחים פיזיים וחפציים כדי לשלול פרשנות המכירה בחתימה אלקטרונית, הרי שניתן להכיר בחתימה אלקטרונית על שטר, ואין מניעה לאפשר ביצועו במסלול המיועד לשטרות בהוצל"פ.
דא עקא, שהתנגדותה של המשיבה אינה נסובה בעיקרה על הטענה כי חתימה אלקטרונית אינה מהווה אקט אישי מובהק, ואף לא על המונחים הפיזיים שמופיעים בפקודה. התנגדותה מבוססת, כזכור, על תכונותיו הייחודיות של השטר, ובראשן תכונת הסחרות (המורכבת מרכיב העבירות ומרכיב הטהירות), וממוסד האוחז כשורה.
האם חתימה אלקטרונית מאיינת את ההיבט החפצי של השטר ואת תכונת הסחרות?
- לשיטתה של המשיבה, הסחרות השטרית יכולה להיפגע לאור האפשרות לייצר עותקים רבים של קובץ המסמך, שכן האוחז יכול לייצר עותק אחד, ולסחר בו לאדם אחד, ואז ליצור עותק אחר, ולסחר אותו לאדם שני, וכך הלאה, באופן שיהיה יותר מאחד שהוא אוחז כשורה. עוד מוסיפה המשיבה וטוענת, כי היעדר שטר חוב חד ערכי, פוגע באפשרות של המושך לקבל לידיו חזרה את שטר החוב, אם נפרע, או להשמיד את השטר, שכן ייתכן שיש לשטר העתקים אחרים חתומים בחתימה אלקטרונית של המושך. במלים אחרות, המשיבה מביעה חשש מיצירת "שטר" שאינו חד ערכי, לעומת העולם הפיזי, שבו יכול להתקיים רק מסמך מקורי אחד, ואותו שטר פיזי מממש את ההיבט החפצי הנדרש לצורך אפשרות סיחורו.
- לאור קיומן של טכנולוגיות שמאפשרות יצירת קובץ מקור חתום באופן דיגיטלי, חד ערכי, שאינו בר שינוי, ואשר ניתן להתחקות אחר המסלול הדיגיטלי שלו, אין די בחששה זה של המשיבה כדי לאיין את האפשרות להכיר בחתימה על שטר באופן אלקטרוני. במאמרה "החתימה האלקטרונית - מהימנות מול מסוכנות", מתארת רוית ויסמן כיצד ניתן להבטיח זיהוי חד ערכי של חתימה באמצעות הצפנה א - סימטרית, אשר עומדת ביסודה של החתימה הדיגיטלית (משפט וצבא 15 (התשס"א) 3 (פורסם במאגרים)). בשנים שחלפו מאז, הלכו והתפתחו פלטפורמות טכנולוגיות נוספות, ביניהן, בין היתר, טכנולוגיית הבלוקצ'יין ובכללה NFT, וכן התרחב השימוש בנכסים קריפטוגרפיים, לרבות מטבעות (הידוע מכולם הוא הביטקוין), כאשר טכנולוגיות אלו משמשות פלטפורמה לביצוע עסקאות רחבות היקף באופן אלקטרוני (דלית קן-דרור פלדמן, אור דונקלמן, "טכנולוגיית הבלוקצ'יין - לא מה שחשבתם: שיקולים טכנולוגיים ומשפטיים", דין ודברים טז תשפ"ג)). גם ארגון הסחר העולמי, אשר הזכירה המשיבה בתגובתה, עמד על הפתרונות הטכנולוגיים שיכולים לשמש פלטפורמה מתאימה לשטרות אלקטרוניים, שכן הם מייצרים את אותה אמינות של החתימה על שטר בדיו (https://www.tradefinanceglobal.com/legal/digital-negotiable-instruments/, להלן: "נייר העמדה של ארגון הסחר העולמי").
- במלים אחרות, בעידן הטכנולוגי דהיום, קיימות באופן זמין טכנולוגיות המאפשרות זיהוי חד ערכי של קובץ ושל טראנזקציות המבוצעות בו. במובן זה, קובץ החתום באופן דיגיטלי, יכול להינות מאותה רמת אמינות כמו זו של השטר הפיזי, הן בהיבט של זיהוי החותם, הן בהיעדר אפשרות לשנות את קובץ המקור, ואף בהעברתו מאחד לשני בעולם המקוון. כמובן, שהמעבר לעולם הדיגיטלי אינו חף מסיכונים, הן ביחס למימוש תכליתם של דיני השטרות (כגון החשש שמביעה המשיבה ביצירת שטר שאינו חד ערכי), והן סיכונים כלליים שמקורם במעבר לעולם הדיגיטלי (כגון מתקפות סייבר), אך לאלו מענים טכנולוגיים זמינים ורבים. למותר לציין, שגם העולם הפיזי של דיני השטרות אינו נטול סיכונים, כגון זיוף, אובדן השטר וכיוצ"ב, ואלו אינם פחותים בהכרח מהסיכונים הקיימים בעולם הדיגיטלי. כשם שדיני השטרות התמודדו לאורך השנים עם הסיכונים הקיימים בעולם הפיזי בנוגע לאמינות השטר או לאובדנו, ניתן לגבש פתרונות טכנולוגיים לסיכונים העולים מההכרה על חתימה על שטר באופן אלקטרוני.
סיכומו של דבר, מקום שקיימות כיום טכנולוגיות המאפשרות לייצר שטר שזיהויו ומסלולו הינם חד ערכיים, אין בטענות המשיבה בעניין זה כדי לקבוע שלא ניתן לחתום על שטר באופן אלקטרוני, אלא אך נדרש לקבוע את ההסדרים הטכנולוגיים המתאימים.