האם ניתן להכיר בחתימה אלקטרונית על שטר חוב שלא נסחר וביצועו מתבקש בין צדדים קרובים
- פקודת השטרות מושתתת על ההנחה לפיה שלושת השטרות המוסדרים בה הם מסמכים סחירים, אך לשיטתו של לרנר, הנחה זו לא הועמדה במבחן המציאות (לרנר 2007, עמ' 66). לטענתו, השימוש בשטרי חליפין מועט ביותר, הרוב המכריע של השיקים נמסר ע"י הנפרע לבנק שבו מתנהל חשבונו, וזו אינה פעולה קלאסית של סיחור (ראו גם לרנר 2013, עמ' 443), ובאשר לשטרי חוב, הרי שאלו משמשים דרך כלל כשטר בטחון, והנושה אינו נוהג לסחור בהם. במאמרו משנת 2013 ציין לרנר כי "בישראל שטרי חוב אינם משמשי אמצעי תשלום כבארצות אחרות, אלא כשטרי ביטחון בלבד" (לרנר 2013, עמ' 455). יתרונו של שטר החוב בכך שהוא מעניק לאוחז השטר את העילה השטרית, במובן זה שיש באחיזה בשטר כדי להעביר את נטל הראיה אל הנתבע השטרי, ומאפשרת לו לתבוע את פירעונו ישירות בהוצל"פ, ללא צורך לפנות לערכאה שיפוטית. במאמרו משנת 2013 הציג לרנר סקירה של הפסיקה בדיני שטרות לשנים 2000 - 2010, וניתוח הממצאים גילה כי "כל שטרי החוב שנדונו בפסיקה, ללא יוצא מן הכלל, ניתנו לבטחון" (שם, עמ' 456). מכאן, כי מדובר בשטרות שהלכה למעשה אין נוהג לסחרם בישראל.
כידוע, דיני השטרות התפתחו בהתאם למנהגי הסוחרים, שכן ביסודם הם באו לענות על צורכיהם, ולא פעם פירשו בתי המשפט את דיני השטרות בהתבסס על הפרקטיקות הנוהגות במהלך העסקים הרגיל, גם כאשר הייתה בכך סתירה ללשון הפקודה. לדוגמא, בקשות עירייה אחרות 466/60 פולשינסקי נ' גולדבלום ואח', טו 773 (1961)הכיר בית המשפט בחתימה של מורשה חתימה בחברה כחתימה בשם החברה בלבד, תוך שהחותם עצמו פטור מחבות אישית, הגם שלפי הפקודה נדרש על החותם בשם חברה לציין מפורשות שהוא חותם בשם השולח. פסיקה זו התבססה על הפרקטיקה הנהוגה שבה חותמים מנהלים בשם תאגיד ומסתפקים בצירוף חתימתם לצד חותמת של החברה (ראו גם לרנר 2007, עמ' 67)).
בימינו אנו, "נוהג הסוחרים" או במלים אחרות, מהלך העסקים הרגיל, כולל שימוש תדיר בחתימה אלקטרונית לצורך ביצוע עסקאות ואף קבלת שירותים רגישים ע"י המדינה. כך למשל, המדינה עושה שימוש בערבויות דיגיטליות במכרזיה, מאפשרת העברת קניין באופן מקוון (למשל, בהעברת בעלות ברכב, ראו אתר משרד התחבורה), מכירה בפתיחת חשבון בנק באופן מקוון (ראו ניהול בנקאי תקין 367 מיום 13.11.18), ואף בוחנת הנפקה של שקל דיגיטלי (ראו פרסומי בנק ישראל בקשר לועדת היגוי שהוקמה בנושא).
- יתר על כן, בפרקטיקה הנוהגת הוכרה זה מכבר חתימה אלקטרונית על שטרות חוב, הן ע"י המשיבה עצמה והן ע"י בתי המשפט. דוגמא לכך הינה החלטתו של כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי בתיק אזרחי בסדר דין מהיר (שלום נצ') 45932-09-17 סלוסייל בערעור מיסים נ' אבראהים אגבאריה (פורסם במאגרים; 14.11.2019), שהובא על ידי המבקשת. באותו עניין קבע בית המשפט כי ניתן להכיר בחתימה אלקטרונית כחתימה על שטר, והתייחס בפסק דינו, בין היתר לכך ש"השימוש בחתימות אלקטרוניות ודיגיטליות הפך נפוץ ומקובל בחוזים צרכניים ובעולם העסקי". אומנם, אין מדובר בפסק דין מחייב והוא אינו כולל ניתוח מקיף של החקיקה הרלבנטית, כטענת המשיבה, אך דווקא בעובדה שהחלטה זו לא עוררה כל הדים, יש כדי ללמד על הטריוויאליות של הדברים. ודוק, עיון בפסיקה מגלה כי אותה חברת סלוסייל, מושא ההליך שמספרו לעיל, מחתימה כדבר שבשגרה את לקוחותיה על שטרי חוב באמצעות חתימה דיגיטלית, ואלו נדונים בבתי המשפט כשטרי חוב לכל דבר ועניין. ראו קצת מיני רבים: התנגדות לביצוע שטר (שלום פ"ת) 38157-01-23 סלוסייל בערעור מיסים נ' בריהון (פורסם במאגרים; 21.12.2023); התנגדות לביצוע שטר (שלום עפ') 52024-05-23 סלוסייל בערעור מיסים נ' יוסף (פורסם במאגרים; 21.12.2023); התנגדות לביצוע שטר 12174-03-24 סלוסייל בערעור מיסים נ' ויצמן (פורסם במאגרים,;30.1.25).
וראו גם התנגדות לביצוע שטר (שלום ת"א) 60778-07-23 דבורקין נ' שחר (פורסם במאגרים; 17.6.2024).