Bashan A., Kordova S. (2021). Globalizaion, Quality and System Thinking: Integrating Global Quality Management and a Systems view, Heliyon, 7, doi.org/10.1016/j.heliyon.2021.e06161
- הנה כי כן: עיון בדוגמאות שבחרו התובעים עצמם מתוך חוות הדעת הארוכות שצירפו, ואף בסוגיה מרכזית נוספת שנזכרה בחוות הדעת מעלה, כי אין בהן ולו נקודת דמיון אחת לדרך ביטוי של רעיון המוגנת בזכויות יוצרים. לפיכך, כמובהר לעיל, התובעים לא עמדו בנטל הראשוני הנדרש מהם להוכחה של העתקה של יצירה בניגוד לחוק זכות יוצרים.
יש לציין, כי בחיפוש אחר נקודות דמיון לא נדרשת זהות של "מילה במילה", בפרט כאשר הטענה היא להעתקה מוסווית. אולם תנאי ראשוני הוא, שהתובעים יצביעו על דרך ביטוי של רעיון במחקר התובעת אשר עשוי להיות מוגן בזכות יוצרים, אשר מצא דרכו - אף אם בניסוח מילולי אחר המסווה את המקור - למאמר הנתבעים. בהיעדר הצבעה על רכיב מוגן אחד ביצירת התובעים אשר אינו רעיון גרידא, ובהיעדר הצבעה אף על רכיב מוגן במאמר הנתבעים אשר אף הוא חורג מגדרו של רעיון - לא מוכחת הפרה של זכות יוצרים.
אוסיף ואעיר כי התובעים לא טענו, וממילא לא הראו כי מדובר בשילוב של רעיונות שעשוי בנסיבות חריגות להקים זכות יוצרים. בענייננו מדובר כאמור על 2-3 רעיונות כלליים שנכתבו בעיקר בפרק הסקירה הספרותית במאמר הנתבעים תוך הפניה למקורות ספרותיים (כולל של התובעת) ושעיקרם צוין כבר בהצעת המחקר ובהצגת מחקר הפיילוט בטרם העברת מאמרים 8 ו- 9 לד"ר קורדובה. לכן גם חריג זה לא מתקיים בענייננו.
טענות נוספות
- בנסיבות המקרה דנא של אי עמידה בנטל ראשוני להוכחת נקודת דמיון אחת לביטוי מוגן בזכות יוצרים (ואף לא לשילוב של רעיונות) אין צורך להמשיך ולבחון את ייתר הטענות בחוות הדעת שלא פורטו בסיכומים, ואף אין צורך לבחון ראיות נסיבתיות שהתובעים כינו אותן "דרך הוכחה שלילית".
- כך למשל, התובעים טענו ש"לא יעלה על הדעת" שבפרק זמן של חודשיים ובמחקר "גישוש" יגיעו כותבי המאמר לממצאים ולמסקנות מחקריים ואף למודל בין מערכתי של ארגונים גלובאליים שהינם זהים לממצאים שהתובעת הגיעה אליהם בעשרות שנות מחקר. ברם, טענה כזו עשויה להיות רלבנטית למשל אילו היו נמצאות מספר נקודות דמיון ביחס לרכיבים מוגנים, והיה צריך להכריע האם מקורן במחקר עצמאי או בהעתקה. אולם, אם לא הוכח קיומו של אף ממצא או מסקנה מוגנים (כלומר שאינם בגדר רעיון גרידא) של התובעת המצוי במאמר הנתבעים - ממילא אין משמעות לשאלה האם ממצאי מאמר הנתבעים ניתנים היו להגעה באמצעות המחקר שנערך על ידם אם לאו. הרי גם אם הטענה הייתה מתקבלת (ולמען הסר ספק, איני סבור שהיא הוכחה ולו במקצת) - לא היה בכך כדי להוכיח הפרת זכות יוצרים של התובעים, שכן אין כל דוגמא להפרה כזו.
- עיינתי גם בתמליל השיחה בין התובעת לנתבעת 2 מיום 29.11.21 (ת/31) שבו "הטיחה" התובעת לראשונה את טענת ההעתקה. בניגוד לטענת התובעת (למשל בסעיפים 15-16 לסיכומיה) אין בו דבר המלמד על "הודיה" או על ראשית הודיה מצד הנתבעת 2 בדבר העתקה. להיפך, הנתבעת 2 מבקשת מהתובעת לפתוח יחדיו את המאמר, ולראות שהמאמר מסתמך גם על ממצאיה תוך מתן קרדיט, ופיתוח הדברים בהתבסס על מקורות נוספים ועל הראיונות שבוצעו (ר' למשל שורות 250-265, 320-331, 340, 384, 393-395, 416-421).
- ההערה בהצעת המחקר של הנתבעת 1 מחודש ינואר 2021 ברשימת המקורות לאחר ההפניה לספרה של התובעת משנת 2014: "יורד בהמשך ואשתמש במאמרים, בלבד" - אינו מלמד על ניסיון להסוות את המקורות. כפי שראינו לעיל (בפסקאות 30-32, וראו גם מקור 12 במאמר הנתבעים המפנה למאמר נוסף של התובעת ביחד עם א' ארמון) הנתבעים הפנו במאמרם למאמרים של התובעת באנגלית אשר פורסמו בכתבי עת אקדמיים (בחירה אקדמית לגיטימית והגיונית) ולא נעשה כל ניסיון לניכוס ממצאי התובעת (שאף הם בגדר רעיון, ולא בגדר דרך ביטוי מוגנת בזכות יוצרים) בלא הפניה מתאימה.
- העובדה שהנתבעת 2 העבירה את מאמר הנתבעים לאותה עורכת טכנית הגב' שושנה צוקר, אף היא אינה מלמדת על ביצוע העתקה.
- גם בעובדה שהמאמר פורסם בפלטפורמה מוכרת של preprint, בטרם פרסומה בכתב עת, אין כל פגם, ומדובר בדרך פרסום מקובלת שאף התובעת עצמה עשתה בה שימוש (נ/17 לתצהירי הנתבעים).
- בסיכומיהם טענו התובעים (בסעיף 29) לסתירה כביכול בין עדות פרופ' שובל בדיון מיום 13.4.22 שהעיד על כך שהעביר "לידים" למרואיינים, לבין עדות גב' אגמון בדיון הוכחות השני שבה "עלה כי הנתבע 3 כלל לא היה שותף לראיונות". אלא שבדיון מיום 13.4.22 ציין פרופ' שובל בעצמו שלא היה שותף לראיונות ושרק הגב' אגמון ביצעה אותם (ראו בתמלול שם, בעמ' 18 ש' 24). גם לעניין הפניית פרופ' שובל לכך שהתראיין בכיר בחב' מקורות לא מצאתי כי מדובר בסתירה מהותית, שכן גב' אגמון הסבירה בעדותה (בתמלול הדיון השני בעמ' 40 ש' 38 - עמ' 41 ש' 2) שבמסגרת המחקר הראשי שהתנהל בעת הדיון בסעד הזמני, חב' מקורות הייתה קיימת.
- לא ראיתי צורך להתייחס לכל טענות התובעת ולשלל "הראיות הנסיבתיות" שעליהן הצביעה, כולל הטענות לעניין חוסר הלימה כביכול בין הצעת המחקר למאמר וטענות נוספות, שכן כאמור לעיל - לא הוכחה אף נקודת דמיון לדרך ביטוי מוגנת של רעיון.
- מן העבר האחר אעיר כי טענת הנתבעים שלפיה טיוטה של מאמרם, בנוסח קרוב מאוד לנוסח הסופי, הועבר על ידי הנתבעת 1 לנתבעים 2 ו- 3 ביום 21.5.21 (כלומר לפני מועד העברת מאמרים 8 ו- 9 של התובעת) - לא הוכחה. הנתבעים צירפו אמנם את טיוטת המאמר (נספח 4 לתצהירם) אולם לא צירפו ראיה בדבר מועד העברת המסמך. זאת בניגוד למשל לראיה שצירפו על מועד העברת השקפים של תוצאות מחקר הפיילוט (נספח 2 לתצהירם). אולם גם כאן, בהיעדר הוכחה של נקודות דמיון ברכיבים מוגנים בין מאמר הנתבעים לבין מחקרי התובעת, אין בכך בכדי לשנות מהמסקנה שאליה הגעתי.
- טרם סיום, אבקש להתייחס למחלוקת של הצדדים על אודות מהדורת שנת 2017 של ספרה של התובעת משנת 2014.
בכתב התביעה ובבקשה למתן סעד זמני נזכרה אך ורק מהדורת 2014 של ספרה של התובעת "גלובליזציה, איכות ומה שביניהן" (כאחד המקורות שממנו העתיקו הנתבעים כביכול) ולא צוין שיצאה לאור מהדורה מעודכנת בשנת 2017. יתרה מכך, בסעיף 56 לכתב התביעה כתבו התובעים כי "ממצאי המחקר של התובעת אמורים למצוא ביטוי בספר "גלובליזציה איכות ומה שביניהן" שטרם פורסם במהדורתו המעודכנת..." (ההדגשה בקו הוספה על ידי - א' ל' ג'). כך גם בסעיפים 2, 8 ו- 9 לתצהיר התובעת בבקשה לסעד זמני נזכרה רק מהדורת 2014 של הספר (שהוגדר כ"הספר") ונכתב כי תוצרי מחקרה המתמשך של התובעת זוכים ל"ביטוי חדשני כגרסה מעודכנת של ספרי אשר עתיד לצאת לאור בחודשים הקרובים בארה"ב (להלן: "הספר המעודכן")" (ההדגשה בקו - במקור).