מכאן עולה, ש"סקיצות ראשוניות של שבב שלנו [ההדגשה הוספה]", כלשון הנתבעים, לא היו בידיהם לפני 28.3.20, כאשר כבר למחרת, ביום 29.3.20 הגישו את בקשת הפטנט הראשונה שלהם. הדבר מאשש את עמדת המומחה כי לא עמד לרשותם מחקר ופיתוח לפני אותו רגע מכונן. גרסתם כי יצרו את אמצאתם יש מאין, ולמחרת ביום 29.3.20 הגישו את בקשת הפטנט שלהם, אינה יכולה לעמוד.
- חיזוק נוסף לעמדת המומחה מטעם בית המשפט נלמד מכך שהנתבעים גם לא הציגו תקציב משמעותי שהושקע על ידם במחקר ובפתוח של אמצאתם.
המומחה העיד בחקירתו על כך, שבעוד שהוא קיבל מהתובעות נתונים על אודות הוצאות ההשקעה שלהם במיזם, בכספים ובכוח אדם, אך הוא לא קיבל נתונים מקבילים מהנתבעים (644, ש. 12-1).
התובעות הציגו במוצג ת/4 את הוצאות ההשקעה שלהן במחקר ובפיתוח המיזם שלהם, שמסתכמות ב-16.8 מיליוני יורו. לטענת הנתבעים, המומחה אימץ את טענת התובעות, מבלי שהוצגו אסמכתאות לטבלה זו. אולם מנגד, הם לא טענו לסכומי השקעה משמעותיים במיזם שלהם. הסכום היחיד שהזכיר פרופ' סרוסי בתצהירו עמד על 40,000 ₪ בלבד שקיבל מהאוניברסיטה לשם פיתוח המיזם שלו (ראו: פסקה 16 לתצהיר). ואפילו ביחס לכך לא סיפקו הנתבעים אסמכתאות (ראו: 495, ש. 8-3).
- כל אלה מחזקים את המסקנה שהנתבעים לא הוכיחו פתוח עצמאי משלהם, וחזקת השימוש לא נסתרה במובן זה. העובדה שהנתבעים נמנעו מלהציג נתונים על אודות השקעתם, מקימה את החזקה הראייתית כי אלה אינם בנמצא.
סד הזמנים הקצר שבו הצליחו הנתבעים לפתח, לשיטתם, את המיזם שלהם אינו מסתבר
- חיזוק נוסף למסקנת המומחה מצוי בעובדה שבעוד שהתובעים עבדו על הפתוח שלהם פרק זמן שאינו זניח, הרי שהנתבעים טוענים כי גיבשו את הנדרש מבחינתם בלוחות זמנים מהירים ביותר, שאינם מסתברים בשים לב למהות הפיתוח שעל הפרק.
- הנתבעים מפנים למכתב נשיא אוניברסיטת בן גוריון מיום 30.3.20 (נספח 19 לתצהיר פרופ' סרוסי), המכוון למרכז הרפואי שיבא, ובו התייחסות לפתוח של פרופ' סרוסי. מטרת הפניה הייתה לתמוך בהגשת המחקר לוועדת הלסינקי, כדי שניתן יהיה לערוך ניסויים בבני אדם.
מכתב זה נשלח כשבועיים בלבד אחרי תחילת מתן השירותים של פרופ' סרוסי לתובעות ביחס לפתוח הרלוונטי. צוין בו שהוא הצליח ב"בזמן קצר של כשבוע" לפתח הצ'יפ שעליו תיושם דגימת הווירוסים, וגם לסיים את כל הסימולציות ואת התכנון והייצור לצ'יפ הזה.