לא זו אף זו; פרופ' סרוסי אף ציין בתצהירו (בפסקה 16) כי הוא קיבל בעקבות הצעת המחקר שלו, מענק מהאוניברסיטה בסך של 40,000 ₪ לפיתוח המיזם. אך גם כאן לא נמסרו פרטים מתי התקבלו הכספים. מכאן שעבודתו של פרופ' סרוסי על המיזם אמורה הייתה להתחיל לאחר תאריך ה-10.3.20, מועד הפצת הקול הקורא. אולם לא בוססה עבודה שלו לפני החשיפה לסודות התובעות.
- פרופ' סרוסי השיב בחקירתו כי המיזם שלו יצא לדרך "פחות או יותר" ב-11.3.20, והסביר שהוא לא ציין זאת בתצהיריו כי הוא היה מחויב כלפי חברת טרה-גרופ בהתחייבות לשמירת סודיות (ראו: 384, ש. 18-12). הסבר זה אינו משכנע. לא נראה כי הייתה מתקיימת פגיעה של ממש בסודיות בעקבות חשיפת התאריך בו החלו העבודות על המיזם.
חסר ראייתי זה פועל לטובת התובעות. הוא מחזק את המסקנה כי פרופ' סרוסי החל בעבודה על המיזם שלו לאחר שנחשף לתכני המיזם של התובעות. זוהי ראיה נסיבתית נוספת, המחזקת את חזקת השימוש.
אין לקבל טענות להרחבת חזית או לחריגה מסמכות של המומחה מטעם בית המשפט בכך שעשה שימוש גם בראיות נסיבתיות
- הנתבעים הקדישו מאמץ רב לטעון כי ניתוח המומחה ביחס לסוד השלישי עולה כדי הרחבת חזית פסולה, ושעניין זה פגע ביכולתם להתגונן מפני המיוחס להם.
כזכור, הנתבעים מפנים להגדרת הסוד המסחרי השלישי, כאמור בכתב התביעה המתוקן. זה כלל פירוט של מבנה השבב של התובעות, ומכאן שהנתבעים התייחסו לשבב זה, ולשוני שבינו ובין השבב שלהם, שלו יש תצורת X. עמדת המומחה כי הנתבעים נחשפו לניסיונות פיתוח קודמים של התובעות, שכללו אף הם תצורת X עולה אפוא להרחבת חזית מאוחרת ופסולה.
אין בידי לקבל טיעון זה.
עיקר הניתוח של המומחה אינו מצוי בשאלה הנוגעת לעיצוב השונה (ראו לעיל בפסקה 66). העיקר מצוי במהות, בפעילותו של השבב לגופה, על הטכנולוגיה שזו משקפת. כאן בוסס דמיון מהותי בין הפתוח של התובעות לזה של הנתבעים. הנתבעים לא סתרו אותו, למרות שעמדה להם כל האפשרות לעשות כן. ונזכיר כי לצורך אחריות מכוח דיני הסודות המסחריים די בדמיון מהותי, ואין צורך לבסס זהות (ראו לעיל בפסקה 70, ואת סעיף 9 לחוק). טיעונם של הנתבעים נשען על זהות בין הפיתוחים, אך זו אינה נדרשת לשם ביסוס אחריותם. כך למשל, בהתאם לדין הכללי ביחס לסודות מסחריים "ביצוע שינויים בתוצר המנוצל על ידי הנתבע אינו מועיל לו על מנת לחמוק מאחריות, אם ה-'substance' מקורו בסוד של התובע" (דויטש בעמ' 686).
- בנוסף, בכתב התביעה המתוקן האחרון צוין (בפסקה 25.ג.) כי הסוד השלישי שנגזל, הוא מבנה השבב שבתוך מכשיר הינשום, שנועד לזהות את נגיף הקורונה בדגימה שמופקת בנשימה או בספוגית (מטוש). מדובר בלשון כללית המאפשרת התייחסות גם לתצורת ה-X. המומחה והתובעות התייחסו לשאלה מדוע העניין עלה רק בשלב מתקדם יותר, שכן לקח זמן עד שהמומחה מטעם בית המשפט נחשף לחומר הראייתי בעניין זה. הסבריהם מניחים את הדעת. מכל מקום, ניתנה לנתבעים האפשרות להתמודד עם עניין זה אך לא עלה בידם להתגבר על התשתית העובדתית הענפה שהוצגה, ושפועלת לרעתם.
ולבסוף, בכל הנוגע בשימוש בראיות נסיבתיות, הרי שאין בדבר פסול. ברור כי ראיות אלה יכולות לשמש לחיזוק חזקת השימוש או להפרכתה. העובדה כי המומחה נזקק להן אינה פסולה כלל ועיקר.