ג1. דין הטענה למעשה בית דין בגין ההליך הקודם, להידחות
- אין חולק כי עת נפתח ההליך הקודם, טרם חתמו הנתבעים על תצהיר כושר הפירעון.
- עוד אין חולק, כי בסיכומים שהגיש התובע בהליך הקודם (סע' 55-57 לסיכומים), כתב, כי הנתבעים חתמו על תצהירי כושר פירעון והחברה עברה לסטטוס של פירוק מרצון, וככל שהתברר שעדיין ישנם חובות והתחייבויות של החברה, יישאו בהם בעלי המניות והמנהלים שנתנו הצהרה.
טוענים הנתבעים, כי העובדה שהתובע העלה זאת בסיכומיו בהליך הקודם, ובכל זאת דחה בית המשפט שם את התביעה כנגד הנתבעים, וחייב רק את החברה בתשלום לתובע, מלמדת כי טענה זו נדחתה, הלכה למעשה, בפסק הדין בהליך הקודם, והתובע מנוע מהעלאתה בהליך שבפניי. לא מצאתי ממש בטענה זו.
- דוקטרינת "מעשה בית דין" נועדה להבטיח את סופיות הדיון ומבוססת על העיקרון אשר מונע התדיינות נוספת, בעניין שכבר נדון והוכרע בין אותם צדדים במסגרת פסק דין שניתן. דוקטרינה זו בנויה מ'השתק עילה' ו'השתק פלוגתא'.
הרציונל של דוקטרינה זו טמון באינטרס למנוע הטרדתו של בעל-דין להתדיין שוב בעניין שכבר נדון והוכרע או שניתנה הזדמנות לבעל-הדין להעמידו לדיון ולהכרעה במסגרת התובענה הראשונה, וכן באינטרס הציבור למנוע עומס-יתר על מערכת השיפוט בהתדיינות בעניינים שכבר נדונו (ע"א 2360/99 בחר נ' דיור בנין ופיתוח בע"מ פ"ד נה(4), 18, בעמ' 24).
השתק עילה חל מקום בו התביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית משפט מוסמך, שאז אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חלפיהם, המתבססת על עילה זהה. המבחן לזהות העילה בעניין זה הוא רחב, והכלל של מעשה בית דין חל גם אם בתביעה המאוחרת נכללו פרטים, שלא נכללו בתביעה הקודמת, הגם שהיו קיימים בעת שזו הוגשה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פ"ד כב (2) 561 (להלן: "עניין שמעוני"), בעמ' 583-582, 592).
השתק הפלוגתא, לעומת זאת, מקים מחסום דיוני בפני בעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בכל שאלה עובדתית או משפטית, ובלבד שהתקיימו ארבעה תנאים מצטברים: א. זהות בין הצדדים או בין חליפיהם; ב. זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתא שעמדה לדיון והוכרעה בפסק הדין שניתן בהתדיינות הראשונה לבין הפלוגתא הנדונה בהתדיינות הנוספת; ג. נקבע ממצא עובדתי פוזיטיבי בפלוגתא בהתדיינות הראשונה; ד. חיוניות ההכרעה בפלוגתא לצורך פסק הדין (עניין שמעוני, בעמ' 583).
- אקדים ואומר, כי הנתבעים הגישו במסגרת הליך זה, בקשה לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק עילה, ובקשה זו נדחתה בהחלטת כב' הרשם לרנר מיום 22.01.2022, אשר קבע בין היתר: "כאן, על פני הדברים, מדובר בעילת תביעה שונה מזו שבהליך הקודם, ועל כן, שוב על פני הדברים, נראה כי שלתביעה יש סיכוי מספיק להתקבל, כך שאין מקום לסלקה על הסף".
- כפי שעולה מהראיות שהוצגו בפניי, עילה התביעה בהליך הקודם הייתה עילה חוזית, במסגרתה נטען כי הנתבעים התחייבו אישית כלפי התובע לתשלום שכר הטרחה על בסיס סדרת תכתובות בין הצדדים. בהליך שבפניי, נטען כי יש לחייב את הנתבעים באופן אישי מהטעם שחתמו על תצהיר כושר פירעון כוזב או רשלני במהלך ההליך הקודם, וגרמו "לחיסולה" של החברה בהליך של פירוק מרצון, תוך התעלמות מקיומו של הליך תלוי ועומד ומן האפשרות (שהתממשה) כי התביעה כנגד החברה תתקבל.
עילת התביעה שבפניי, שונה מעילת התביעה שהועלתה בהליך הקודם, ולא ניתן היה לכלול אותה במסגרת התביעה בהליך הקודם, שכן היא נולדה רק לאחר הגשתה. העובדה שהתנהלות הנתבעים התגלתה תוך כדי ההליך הקודם, והוזכרה כדרך אגב בסיכומי התובע, אינה יוצרת "השתק" עילה, בפרט כאשר בפסק הדין אין כל התייחסות לכך. בנסיבות אלו, גם לא חל השתק פלוגתא, שהרי השאלה כלל לא עמדה לדיון ולא נקבע בה ממצא עובדתי פוזיטיבי, וממילא גם ההכרעה בה לא היתה חיונית לצורך מתן פסק הדין בהליך הקודם.
- אשר על כן, טענת הנתבעים כי התובע מושתק מהעלאת טענותיו כנגד הנתבעים בהליך שבפניי, מחמת מעשה בית דין והשתק עילה, נדחית.
ג2. אחריות הנתבעים, אשר חתמו על תצהיר כושר פירעון ופירקו את החברה בהליך של פירוק מרצון, תוך התעלמות מהליך תלוי ועומד
- פירוק מרצון של חברה הוא אחת הדרכים להביא את חיי החברה לכדי סיום. מדובר בהליך וולונטרי, המתבצע, ככלל, במלואו על ידי בעלי המניות של החברה, ללא התערבות ופיקוח של בית המשפט. היעדר הפיקוח של בית המשפט על פירוק החברה מבוסס על החזקה כי החברה מתחייבת - כך לפי הצהרת מנהליה - לשאת במלוא חובותיה, תוך שניים עשר חודשים מיום תחילת הפירוק (ראה תאמ (חד') 17822-05-18 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אביתר דותן, פסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו) (5.5.2020))
- ההסדר הנוגע להצהרה בדבר כושר הפירעון, קבוע בסעיף 342כה לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"), הקובע כך:
"תצהיר כושר פירעון יינתן בידי כל הדירקטורים בחברה או רובם, ובו יצהירו כי בדקו היטב את מצב עסקי החברה ולדעתם החברה יכול לשלם את חובותיה במלואם בתוך 12 חודשים מתחילת פירוקה..".
- במועד חתימת הנתבעים על תצהיר כושר הפירעון, חל סעיף 322 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג – 1983 (להלן: "הפקודה"), אשר קבע הוראה דומה:
"הוראות סימן זה יחולו על פירוק מרצון, זולת אם לפני משלוח ההזמנות לאסיפת החברה שבה תוצע החלטת הפירוק עשו הדירקטורים או רובם, בישיבתם, תצהיר שבדקו היטב את מצב עסקי החברה ובאו לכלל דעה שיש בידה לשלם חובותיה במלואם תוך שנים עשר חדשים לאחר תחילת פירוקה (להלן - הצהרת כושר פרעון), והצהרה זו הוגשה לרשם לפני משלוח ההזמנות."
- בענייננו, אין חולק שהצהרת כושר הפירעון נחתמה ע"י הנתבעים ביום 16.3.2017, ובמועד זה כבר היה ההליך הקודם תלוי ועומד (התביעה הוגשה ביום 06.2016), כך שלא יכול להיות חולק, כי הנתבעים ידעו בעת החתימה, שקיים חוב עתידי שנוי במחלוקת, ומחלוקת זו תוכרע בפסק הדין בהליך הקודם, במסגרתו עשוי בית המשפט לפסוק לחובת החברה (כפי שקרה בפועל).
כך גם העיד בפניי הנתבע 1: "התובע הגיש נגדנו תביעה בסדר דין מקוצר ....קיבלנו רשות להתגונן, וזה עבר לסדר דין מהיר, .. המשפט היה אמור להיגמר לפי התקנות די מהר, בתקופה הזאת החלטנו שאנחנו נתחיל בסגירה, נתחיל בהליך של סגירת החברה, כי החברה הייתה לא פעילה מ-22.02.2001, כל שנה זה הרבה כסף להחזיק חברה... (פר' מיום 25.11.24, עמ' 26 ש' 16-11) (ההדגשות שלי, ש.פ.ט.).
- חרף זאת, אין כל אזכור בתצהיר כושר הפירעון לקיומו של ההליך הקודם ולאפשרות שבמסגרתו תחויב החברה לשלם לתובע.
בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע 1 האם כשיש תביעה תלויה ועומדת כנגד החברה במועד החתימה על תצהיר כושר הפירעון, ובשלב החתימה עדיין לא ידוע אם היא תתקבל, התצהיר מכסה גם חוב עתידי מסוג זה. תחילה השיב: "וודאי שהוא מכסה את זה אין ויכוח על זה" (פר' מיום 25.11.2024 עמ' 32 ש' 36-33, עמ' 33 ש' 1), בהמשך טען כי התצהיר מכסה רק חוב עתידי שנוצר במהלך שנה ממועד החתימה, ואם החוב נוצר לאחר מכן הוא לא יודע מה עושים: "אני לא יודע מה עושים, אנחנו חתמנו על חוב לפי התקנות מה שצריך אנחנו ערבים למשך שנה שלמה, זה מה שהיה כתוב" ובמועד סגירת החברה, לא היה חוב (פר' מיום 25.11.2024 עמ' 33 ש' 14-1). ולעניין הליך תלוי ועומד שיוכרע רק אחרי חלוף השנה, הבהיר: "..אני לא יכול להיות שנים, אי אפשר להיות שנים לסחוב משהו, אני לא יודע מה יכול לקרות, אני לא יודע, ברגע שזה התקנות שדרשו, זה מה שחתמנו, זה לא משהו שאנחנו המצאנו, זה טופס סטנדרטי" (פר' מיום 25.11.2024 עמ' 34 ש' 25-21) (כל ההדגשות שלי, ש.פ.ט.).