כאשר נשאל בחקירתו הנגדית, כיצד חתם ביום 1.12.2017, כמפרק החברה, על הדו"ח הסופי לרשם החברות שם נכתב, כי בערב הפירוק לא היו לחברה התחייבויות, כל נכסיה מומשו וכל התחייבויותיה סולקו וכי והיא פרעה את כל התחייבויותיה, בשעה שעדיין היה חוב תלוי ועומד כלפי התובע שטרם הוכרע באותה עת, השיב: "לא היה חוב חלוט" (פר' מיום 25.11.2024 עמ' 36 ש' 10-1).
גם הנתבע 2 בחקירתו הנגדית העיד כי ידע שיש תביעה אך לא היה חוב: "יש הבדל בין תביעה לבין חוב לדעתי" (פר' מיום 25.11.2024 עמ' 53 ש' 12-8).
- עמדה זו של הנתבעים אינה מקובלת עלי. בהיקף החובות הנכללים בהצהרת תצהיר כושר פירעון, נכללים גם חובות עתידיים או חובות ששנויים במחלוקת. על כך ניתן ללמוד הן מסעיף 342כט לחוק החברות, הקובע כי כאשר קיבלה חברה החלטה על פירוק מרצון, "יודיע על כך הנאמן, בכתב, לנושים הידועים לו, ובכלל זה לנושים שהחוב כלפיהם שנוי במחלוקת, בתוך 21 ימים מיום קבלת ההחלטה", והן מסעיף 352 לפקודה, לפיו בכל פירוק ניתן לתבוע מהחברה "כל חוב, קיים או עתיד, ודאי או מותנה, קצוב או בלתי קצוב".
בשעה שאין חולק, שבמועד חתימת תצהיר כושר הפירעון קיימת מחלוקת בשאלת קיומו של חוב, שעתידה להיות מוכרעת בהליך משפטי שתלוי ועומד באותה שעה, לא ניתן להתעלם ממנו רק משום שההליך הקודם טרם הוכרע במועד חתימת התצהיר או בחלוף שנה שלאחר פירוק החברה, ולא ניתן לקבל את גישת הנתבעים כי באותו מועד "לא היה חוב".
כך גם אין לקבל את טענתם, כי תצהיר כושר הפירעון מתייחס רק לחובות שיתגבשו בתוך 12 חודשים מתחילת הפירוק, שכן אין כל הגבלה כזו. הגבלה כזו אף נעדרת כל היגיון ושכל ישר. אם נקבל את טענתם, כל חברה תוכל להאריך את בירור החובות שבמחלוקת מעבר לשנה, וכך לקבל "פטור" מתשלום אותם חובות, מהטעם שהם התגבשו לאחר חלוף אותה שנה. לכן נקודת המוצא היא מתי נוצרה עילת החוב ומתי נודע למנהלים על קיומה. מבלי לגרוע מכך, ממילא פסק הדין בהליך הקודם לא יצר את החוב, הוא רק אישר את קיומו, כך שהחוב נוצר בטרם חלפו 12 החודשים מתחילת הפירוק.
- הצהרת הדירקטורים, לפיה ביכולתה של החברה לפרוע את כל חובותיה, מחייבת את הדירקטורים לבצע בדיקה יסודית ומקיפה בדבר חובות החברה ויוצרת מצג כלפי נושי החברה, לפיו לא תיוותר יתרת חוב של החברה בתום הליך הפירוק מרצון. אלמלא מצג זה, הנעשה באמצעות הצהרת כושר הפירעון, יתנהל הליך הפירוק במעורבות הנושים והכונס הרשמי ובפיקוח בית המשפט.
- תכליתה של הצהרת כושר הפירעון, הינה, אפוא, ליצור בטוחה בידי הנושים, עליה יוכלו להסתמך על מנת להבטיח את פירעון החוב כלפיהם. כך שככל שיתברר, כי הצהרת הדירקטורים ניתנה בחוסר תום לב או שניתנה מתוך רשלנות, ניתן יהיה לחייבם אישית.
ראה לעניין זה, את פסק דינו של כב' סגן הנשיא רמזי חדיד בת.א.(חיפה) 53964-04-15 מרים אנג'ל נ' רחל ישי (20.6.2018) (פורסם בנבו) סעיף 22 לפסק הדין, אשר אושר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ג' גינת) בע"א 31039-09-18 ישי נ' אנג'ל (פורסם בנבו) (22.4.2019) (להלן: "עניין אנג'ל"), שם נאמר כך (סעיפים 41-39 לפסק הדין):