רשות ערעור אזרחי 55481-09-24 Maersk A/S נ' קבוצת גולד בונד בע"מ - חלק 4

"מוביל" על פי הגדרת סעיף I(א) לתקנות האג "כולל את הבעלים או את שוכר כלי-השיט המתקשר בחוזה הובלה עם שוגר הטובין" (להלן: מוביל ימי).

הוראה זו קובעת, אם כן, תקופת התיישנות מקוצרת בת שנה אחת, שתחילתה במועד בו נמסר המטען בפועל או במועד שבו צריך היה להימסר - שלאחריה מתיישנת תביעה נגד מוביל ימי בקשר להפסד או לנזק שנגרמו לטובין שהובלו על-ידו (להלן גם: הוראת ההתיישנות המקוצרת).  כפי שנקבע בעבר, לשון ההוראה, לפיה יהיו המוביל וכלי השיט "פטורים" מאחריות - מלמדת כי עסקינן בהתיישנות מהותית, להבדיל מהתיישנות דיונית גרידא (עניין Banco Exterior, בעמ' 949; רשות ערעור אזרחי 2279/24 הראל חברה לביטוח בערעור מיסים נ' Mediterranean Shipping Company S.A, פסקה 9 [נבו] (31.3.2024) (להלן: עניין הראל)).  התיישנות כזו לא רק חוסמת, במישור הפרוצדורלי, את האפשרות לתבוע את המוביל הימי; אלא היא מפקיעה באופן מוחלט את זכות התביעה נגד המוביל הימי ואת אחריותו לטובין, בבחינת "[]נטילת החרב מהתובע וסיומה של המלחמה" (עניין FEYHA, בפסקה 8; עוד על ההבדלים בין השתיים, ראו: ערעור אזרחי 9817/17 מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב נ' רייך, פסקאות 20-13 לפסק דינו של השופט שטיין [נבו] (21.2.2021); טל חבקין התיישנות 138-136 (מהדורה שנייה 2021) (להלן: חבקין)).

מעניין לציין, כי אף שמדובר לכאורה בתקופת התיישנות קצרה יחסית, כאשר זו עוגנה בכללי האג-ויסבי, בפועל היא האריכה את תקופת ההתיישנות שהייתה נהוגה באותה עת בשטרי מטען.  כפי שתואר לעיל, עובר לגיבוש כללים אלה, מעמדם החזק של המובילים הימיים אילץ את בעלי הזכויות במטענים להסכים לתניות בשטרי המטען שהגבילו מאוד את אחריותם של המובילים; ובכלל זה לתקופת התיישנות קצרה ביותר, שעמדה על חודשים בודדים (עניין Polska, בעמ' 228; עניין Banco Exterior, בעמ' 950; עניין FEYHA, בפסקה 9).  תכליתה של הוראת סעיף III(6) הייתה אפוא, מחד גיסא, להיטיב עם בעלי הזכויות במטענים וליתן להם שהות מספקת להגשת תביעה נגד המוביל הימי; ומאידך גיסא, לקבוע תקופת התיישנות קצרה דיה, אשר תזרז הגשת תביעותיהם.  הסיבה המרכזית לקביעתה של תקופת התיישנות קצרה יחסית, היא אופי פעילותו של המוביל הימי, המקשה עליו לשמור ראיות לאורך זמן - בין היתר, לאור מגעיו המרובים עם גורמים שונים ברחבי העולם, והמרחק האפשרי של אירוע הנזק הנתבע ממקום מושבו.  הגשה מהירה של תביעות נגד המוביל הימי מסייעת לו, אפוא, בבירור עובדות המקרה בעודו "טרי", וכן מאפשרת לו "לנקות את ספריו" בתוך זמן סביר (עניין Bellina, בעמ' 795; עניין FEYHA, בפסקאות 9 ו-11).  עוד נועדה תקופת ההתיישנות המקוצרת לתרום למסחר תקין - שעה שסחר בין-לאומי דורש מטבעו וודאות משפטית תוך קביעה מהירה של זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים הנוגעים בדבר (עניין FEYHA, בפסקה 11).
האם הוראת ההתיישנות המקוצרת חלה בנסיבות ענייננו?

12. ובחזרה לענייננו. כאמור, גולד בונד סבורה כי הוראת ההתיישנות המקוצרת אינה חלה על תביעתה נגד מארסק, כך שזו לא התיישנה, וזאת משני נימוקים מרכזיים: הראשון, כי ההוראה הנדונה חלה רק במקרה שבו עילת התביעה מבוססת על שטר המטען, בעוד תביעתה נגד מארסק אינה מבוססת על השטר אלא על עילה נזיקית; והשני, כי הוראה זו חלה רק על תביעה של צד לשטר המטען, בעוד גולד בונד אינה צד לו.
    ניתן לדחות כבר כעת את הנימוק הראשון הנתלה בעילת התביעה.  סעיף IVא(1) לתקנות האג קובע במפורש כי "ההגנות והגבלת האחריות שלפי תקנות אלה יחולו על כל תביעה נגד המוביל בשל הפסד או נזק לטובין שהם נושא חוזה ההובלה, בין אם היא תביעה חוזית ובין אם היא תביעה בנזיקין" (ההדגשה הוּספה).  כלומר, מקום שמדובר בתביעה נגד מוביל ימי בקשר לנזק לטובין שהוביל על פי שטר מטען - הגשת התביעה בעילה נזיקית אינה מוציאה את תחולת התקנות.  בהתאם נקבע בפסיקה בהתייחס להוראת ההתיישנות המקוצרת, כי זו חלה, לא רק על עילת תביעה חוזית המבוססת על שטר המטען, אלא גם על עילות קשורות, נזיקיות ו"לבר-חוזיות", "שאם לא תאמר כן, יוכל כל תובע לעקוף - באמצעות דין המדינה שבה הגיש את תביעתו - את הדין הבין-לאומי האחיד אשר נקבע באמנה, ובכך להאריך את תקופת ההתיישנות המהותית בניגוד לתכלית ההוראה אשר קבעה אותה" (עניין Banco Exterior, בעמ' 957; ראו בנוסף: Guenter Treitel & Francis Reynolds, Carver on Bills of Lading 740 (4th ed.  2017) (להלן: Carver)).  העובדה שעילת תביעתה של גולד בונד היא נזיקית, אינה "פוטרת" אותה אפוא, כשלעצמה, מעולה של ההתיישנות המקוצרת.
13. אשר לנימוק השני, שלפיו הוראת ההתיישנות המקוצרת אינה חלה על תביעתו של צד זר לשטר המטען - זהו לוז הדיון בענייננו. כזכור, בשטר המטען מופיעים קומורי כשוגרת; גטר כנשגרת; ומארסק כמוביל ימי.  גולד בונד אינה צד לשטר המטען.  גולד בונד אף אינה תובעת את מארסק מכוח כניסה לנעליו של צד ישיר לשטר המטען, כמו למשל במקרה של תביעת שיבוב המוגשת על-ידי מבטחו של השוגר (וראו, לדוגמה, בעניין הראל).

כפי שכבר צוין, השאלה האם הוראת סעיף III(6) לתקנות האג חלה על תביעתו של צד זר לשטר המטען - טרם נדונה לעומקה בפסיקתו של בית משפט זה.  עם זאת, בפסק דין שעסק בנושא קשור, נשמעה העמדה - הגם שסוגיה זו לא עמדה במוקד הדיון - לפיה הוראה זו דנה בתביעות של צדדים ישירים לשטר המטען וחליפיהם.
מדובר בעניין Bellina, בו נדונה תביעת שיפוי שהגישה המבטחת של שוגר הטובין נגד המוביל הימי, בהתבסס על זכות התחלוף, בחלוף תקופת ההתיישנות המקוצרת שבסעיף III(6) לתקנות האג.  טענת המבטחת הייתה, כי תביעתה לא התיישנה שכן יש לראות בה "תביעה לשיפוי נגד צד שלישי", כמובנה בחריג שבסעיף III(6א) לתקנות האג המאריך את תקופת ההתיישנות (להלן: סעיף III(6א)).  בחוות דעתו העיקרית של השופט י' אנגלרד, שעסקה בשאלת פרשנותו של סעיף III(6א), נקבע כי החרגה זו אינה חלה על תביעת המבטחת שעה שזו לא הוגשה נגד צד שלישי, אלא נגד המוביל הימי שהוא צד "שני", ישיר, לשטר המטען (עניין Bellina , בעמ' 796-795).  השופטת ט' שטרסברג-כהן הוסיפה, וזה העיקר לענייננו - כי המסקנה לפיה תביעת המבטחת אינה נכנסת בגדרי סעיף III(6א), אלא בגדרי סעיף III(6) לתקנות האג - מתחזקת לנוכח העובדה כי "סעיףIII 6, שקובע תקופת התיישנות קצרה, דן במערך היחסים שבין הצדדים הישירים לשטר המטען - שוגר הטובין ומוביל הטובין - כאשר השוגר הוא התובע והמוביל הוא הנתבע.  המבטח נכנס בנעליו של השוגר" (שם, בעמ' 797).

14. על אמירה זו התבסס בית המשפט המחוזי בענייננו, עת קבע כי הוראת ההתיישנות המקוצרת אינה חלה על תביעתה של גולד בונד, בהיותה צד זר לשטר המטען (ראו בפסקה 8.2 להחלטתו. ולהסתמכות הערכאות הדיוניות על אמירה זו במקרים נוספים ראו: תיק אזרחי (שלום ת"א) 36940-12-09 צים שירותי ספנות משולבים בערעור מיסים נ' פרידמן, פסקה ה(3) [נבו] (7.2.2012) (להלן: עניין פרידמן); תיק אזרחי (שלום ת"א) 47758/05 ISCONT LINES LTD נ' מנטפילד בעמ, פסקה 7 [נבו] (10.5.2007)).
    כפי שיפורט להלן, אף לטעמי הוראת ההתיישנות המקוצרת שבסעיף III(6) לתקנות האג, נועדה לחול על תביעתו של צד ישיר לשטר המטען, או מי שנכנס בנעליו; ולא על תביעתו של צד זר לשטר.  אעיר, כי לנוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לבחון את טענתה החלופית של גולד בונד לפיה חל בנסיבות העניין החריג שבסעיף III(6א) - ואולם, לקראת נעילה אייחד מספר מילים גם לסוגיה זו.

אי תחולת הוראת ההתיישנות המקוצרת על תביעת צד זר לשטר המטען

15. מטרתם המרכזית של כללי האג-ויסבי, הכוללים את הוראת ההתיישנות המקוצרת, היא הסדרת מערכת היחסים, הזכויות והחובות, שבין הצדדים לשטר המטען (נדל וסיסטר, בעמ' 16). בהתאם, נועדו כללים אלה לחול, ככלל, רק על הצדדים הישירים לשטר המתקשרים ביניהם בחוזה ההובלה, ועל מי שנכנס בנעליהם - אך לא על צדדים שלישיים.  כך צוין מפורשות בהתייחס לכללים אלה, בספרות האנגלית המובילה בנושא שטרי מטען:

"[…] the Rules are intended to regulate the right and duties of the parties to the bill of lading contract, and between one of the parties and the servants or agents of the other.  The Rules do not apply to non-parties, and accordingly do not apply ex facie to claims against the carrier by someone who is not party to the bill of lading contract…" (Bernard Eder et al., Scrutton on Charterparties and Bills of Lading 403 (22^nd ed.  2011) (Scrutton להלן:) (ההדגשה הוּספה)).