עניין לנו כאן במקרה טיפוסי של בקשה לאישור תביעה נגזרת כפולה, בגדרה מבוקש להניע את גלגלי התביעה של כרמל כלפי נושאי המשרה שלה. טענותיה של כרמל אינן יכולות לשלול מהלך זה, לא כל שכן בהילוך מקדמי של סילוק על הסף.
- בתשובה לבקשות הסילוק ציינה המבקשת כי טיעונה הוא כי לגדיב וכרמל נגרמו נזקים ישירים המובחנים מהנזקים שנגרמו לבז"ן, וכי בגין נזקים אלו "זכות התביעה היא [לכרמל וגדיב], וככל שתתקבל התובענה התשלום יבוצע לקופת [כרמל וגדיב]" (פסקה 62 לתשובת המבקשת לבקשות הסילוק). יען כי הבקשה לאישור מקפלת שתי תביעות נגזרות כפולות נפרדות, אחת של כרמל והשניה של גדיב. זאת ועוד, במהלך הדיון בית המשפט ביקש לברר אם המבקשת טוענת כי לכרמל זכות תביעה נגד נושאי המשרה בבז"ן, וב"כ המבקשת הבהיר כי "...אנחנו לא טוענים שיש [ל]כרמל תביעה נגד נושא משרה ובז"ן שאינו נושא משרה ב [כרמל]... נושא המשרה בכרמל... נתבעים שהם נושאי משרה בכרמל, הם חבים בחובות זהירות ואמונים כלפי כרמל, ולכרמל, לטעמנו, יש עילת תביעה לכאורית לתבוע אותם על הנזקים שהם גרמו לה" (עמ' 24, ש' 33 לפרוטוקול ואילך). לפיכך, וכפי שהוער מקודם, אין אנו נדרשים לשאלות הקשורות לאחריות נושאי המשרה בחברת האם על הנעשה בחברת הבת.
- קצרו של דבר, שאינני סבור כי יש בטענות כרמל כדי להוביל לסילוק הבקשה לאישור על הסף.
- בקשת כרמל כולל טענות להיעדר קיומה של תשתית ראויה העומדת בבסיס הבקשה ולהיעדר פירוט ראוי, זאת בהקשר הספציפי של תביעה נגזרת כפולה. טענות אלו"קרובות" במהותן לטענות בז"ן והמשיבים ועל כן הן יידונו יחדיו בפרק הבא.
היעדר פירוט ראוי והיעדר תשתית ראויה – בקשות בז"ן והמשיבים והשלמת הדיון בבקשת כרמל
- עיקר טענותיהם של בז"ן והמשיבים נוגע להיעדר פירוט ראוי והיעדר תשתית ראייתית, שלגישתם יוצר מצב שלא מאפשר להם להתגונן מפני הבקשה. כרמל מעלה טענות בעלות אופי דומה, ביחס לאפשרות להגיש תביעה בשמה בהילוך של תביעה נגזרת כפולה.
- בקשה לאישור תביעה נגזרת צריכה לכלול פירוט ראוי לגבי הטענות המועלות כלפי המשיבים וכן יש להניח תשתית ראייתית מספקת לתמיכה בבקשה. דרישות אלה קיימות, ואף ביתר שאת, גם לגבי בקשה שביסודה טענות לאחריותם של נושאי משרה כלפי החברה. בענין אפריקה ישראל, פסקה 55 נדרש כב' השופט עמית (כתוארו אז) לסוגיה זו וציין דברים אלו –
"...על המשיב לפרט את הרקע העובדתי נגד כל אחד ואחד מהדירקטורים. אכן, כפי שציין המשיב בתגובתו, מאחר שחובות הזהירות והאמון חלות על כל דירקטור, אין טעם להלאות בניסוח חוזר וזהה של עילת התביעה לגבי כל אחד מהדירקטורים. אולם במישור העובדתי, נדרש לפרט את המיוחס לכל אחד מהדירקטורים בנפרד, ולא לשים את כולם באותו סל ללא הבחנה ביניהם" (וראו גם פסק דינה של כב' השופטת ברון באותו פסק דין).