ניתן להוסיף כי ממילא גם לא הובאה ראייה לכך שבתקופה הרלוונטית הסמיכה להבות גורם כלשהוא פרט לאנשי דנן, לבצע התקנות ולתת שירות במערכותיה בתחום האוטובוסים. משמעות טענות דנן בהתאם היא כי היה על להבות לבטל הסמכות עבר או לעשות דברים דומים שאין בסיס כי ניתן היה כלל לעשותם ובוודאי כי הוסכם שכך יעשה.
הפעילות הרלוונטית היא זו הכוללת התקנה, התנעה, מתן אישור ותיקון תקלות שבוצעו על ידי להבות בתקופה הנזכרת. לגבי אלה ולמרות עמדתה הכללית כי הפעילות הפסדית, יכולה דנן לטעון כי מדובר בפעילות שאמורה הייתה להיעשות על ידה ולא על ידי להבות (למעט מקום בו פעילות נעשתה על ידי להבות לאחר שדנן התבקשה לפעול ומצאה לנכון שלא לעשות כן, ר' להלן).
פעולות אלה יש להכפיל במחיר החוזי שסוכם בין הצדדים בגין כל פעולה על מנת לקבל את ההכנסות שנמנעו.
מקובלת עלי עמדת דנן, כי התחשיב בעניין זה אינו אמור להסתמך על הכנסות להבות בפועל מהפעילות האמורה (כפי שביצע המומחה). מדובר על פיצויי קיום שנועדו להעמיד צד להסכם במקום בו היה עומד לו קוים ההסכם כדבעי. בעניין האוטובוסים נקבע מחירון מוסכם של סכומים לתשלום בגין כל פעולה. את התחשיב יש לבצע בהתאם לכך.
סוג ושיעור הרווח
כפי שבואר לעיל, יש להביא בחשבון רווח נקי.
דנן התייחסה לרווח גולמי בלבד ואותו אמדה ב-71% בהתקנות אוטובוסים ו-68% בשירות (סע' 48 ו-51 לסיכומים). המומחה רו"ח ברנע, העריך את שיעור הרווח הנקי ב-10%, תוך שציין כי מדובר בשיעור אשר גבוה מהרבה משיעור הרווח הנקי הנזכר בדו"חותיה של דנן. המומחה כתב כי אינו מקבל את טענת נציגי דנן כי שיעורי הרווח בעניין השירות לאוטובוסים גבוהים יותר משיעורם לגבי התקנה, בשל הוצאות כמו נסיעות אותן יש לקחת בחשבון בעניין זה (סע' 3.6.5 לחוות הדעת). המומחה מטעם להבות, שחוות דעתו הוגשה מאוחר יותר, תמך בהערכתו של רו"ח ברנע (מ/125, עמ' 12, סע' 3.6-3.5[12]).
האמור לעיל בהקשר שיעור הרווח בתחום המנדפים יפה במידה רבה גם כאן. בכלל האמור, חקירתו של המומחה המוסכם התמקדה במידה רבה בשאלה אם יש להביא בחשבון רווח גולמי או נקי ומיעטה להידרש לשאלת שיעורי רווח קונקרטיים. המומחה לא נטל את שיעורי הרווח הנקי הנזכרים בדו"חות כספיים, אלא התחשב במאפייני מגזר, הגם שנתונים שהיו בנמצא לגבי שיעור הרווח בתחום האוטובוסים עבור רוב שנת 2017, לא הוצגו. לגבי הידרשות להוצאות הנהלה וכלליות, לרבות השקעת משאבים רבים בפועל, ר' לעיל. לא מצאתי הצדקה להתערב במסקנת המומחה בדבר שיעור הרווח.
בהקשר העלויות הנוספות ניתן לציין, כי העדויות לימדו שמתן שירות לאוטובוסים, בעיקר טיפול בתקלות, יכול להיות מהלך שאינו רווחי ואף הפסדי. היו מקרים שבהם דנן סירבה להיענות לקריאות שירות לאוטובוסים בגלל טעמים כלכליים (ר' להלן). דנן הייתה ערה מראש לכך שיהא עליה לתת שירות בכל רחבי הארץ. המנכ"ל דאז העיד: "זה תחום חרא אוטובוסים כאילו בצדק הוא [מנכ"ל להבות - ת.א.] רצה להיפטר ממנו זה לא תחום סקסי או ש, תחום קשה מאוד שוק קשה מאוד. לנו עוד פעם כחברה שמתעסקת בזה ביום יום שבודקת משאבות בודקת מטפים בודקת ספרינקלרים מכל פינה בארץ אז כל דבר כזה היה משלים. הטכנאי שהולך לבדוק את 'אלביט' נס ציונה הוא יבדוק את המטף באוטובוס שתקוע ליד. זה היה אנחנו בפריסה. זה ההיגיון העסקי" (עמ' 378 ש' 18-12).