הפסד מכירות
בתביעת להבות נטען כי ההסכם נועד לכך שדנן תהנה מתחום השירותים שפוטנציאל הרווח הממוצע בו הוא גבוה (בפרט לחברה שזהו עיקר עיסוקה), ואילו להבות תוכל להפנות את המשאבים שהוקצו עד אותה עת לשירות, לתחומים שהם בליבת עיסוקה (למשל, ייצור מערכות) ולמיקסום מכירות מוצריה באמצעות דנן. ברם, כך נטען, במקום שדנן תתמקד בתחום השירות ותבצע אותו על הצד הטוב ביותר, היא ניסתה להגדיל את רווחיה ממכירות על ידי "עקיפה" של מפיצים אחרים וניסיון להתקשר ישירות עם לקוחותיהם, על ידי העלאה דרסטית של מחירים, והפרת מחוייבויות נוספות.
נטען כי לו הייתה דנן פועלת במקצועיות סבירה, היה היקף המכירות אמור לגדול ("בהערכה שמרנית") ב-20% יותר מהמערכות שנמכרו בפועל, ומכאן: 200 מערכות נוספות (פרק ג' סע' 8 לתביעת להבות). גם בשלב הסיכומים נטען כי אילו העבודה הייתה מתבצעת כסדרה ע"י צוותים זמינים הממוקדים בביצוע העבודות לפי ההסכם "ולא בניסיונות למקסם רווחים על חשבון להבות, לגזול עבודה ממפיצים ולהגדיל מכירות למוצרי דנן", "סביר מאד שניתן היה להתמקד ולפעול להגדלת היקפי המכירות של מוצרי להבות בכ-20% בשנה – כלומר כ-200 מערכות נוספות" (סע' 38 לסיכומים).
על יסוד נתון זה והכפלה ב"עלות ממוצעת" למערכת של 5,000 ₪ מגיעה להבות למכירות "שהיו מתבצעות אלמלא התרשלה דנן בביצוע התחייבויותיה" בסך 1 מיליון ₪, וטוענת כי "רווח תפעולי סביר" עבור הכנסות כאלה עומד על 150,000 ₪, אותם היא דורשת מדנן (סע' 8 ו-10.2 לתביעת להבות; סע' 36 ו-38 לסיכומיה).
בהקשר אחר בואר כי הובאו ראיות לגבי טענות שהועלו כלפי התנהלות דנן בעניין המפיצים (להפניות ר' סע' 43 לעיל), דבר שגם הוביל להחרגה של כמה מהמפיצים מההסכם. במקביל, נשמעו עדויות כי הטענות "נופחו" על ידי בעלי אינטרס בלהבות וכי מנכ"לי שתי החברות היו תמימי דעים שמדובר ב"רעשי רקע" צפויים במהלך כזה. מנכ"ל דנן דאז העיד כי הפגישות עם המפיצים שהביעו התנגדות היו נינוחות ורגועות, כפי שציפה לאור ההיכרות ארוכת השנים ואף החברות עם גורמים אלה (עמ' 376 ש' 19-17; עמ' 372 ש' 24 – עמ' 373 ש' 1). תכתובת בין הצדדים בסוגיה זו מחודש דצמבר 2016 מנתה 13 מפיצים שהביעו התנגדות ולאחר הפגישות נותר קושי רק למול בודדים. אי הבאת עדים כמו ניר ודודי יכולה לעמוד ללהבות לרועץ בהקשר הוכחת טיעוני תביעתה, אף ללא הפעלת חזקה לגבי הימנעות מהבאת עדים.