בעניין מפיצים (מנדפים), הובאו לא מעט ראיות על טענות בזמן אמת, אך לא ברור אם היה באלה כדי להביא לפגיעה של ממש במוניטין למול המפיצים, ובפרט כך כאשר להבות פעלה תוך כדי תקופת ההסכם כדי להגיע להבנות ולהחריג חלק מהמפיצים, וכאשר הודעה על סיום ההסכם יצאה מספר חודשים לאחר תחילת השלב השני של ההסכם, והיחסים התנתקו למעשה כחודשיים לאחר מכן.
בתחום האוטובוסים יש ראיות על עצם קיום פגיעה במוניטין להבות. לעיכוב במתן שירות בתחום זה ותקלות בשירות שניתן, יש משמעות כלכלית מיידית ללקוח אשר אוטובוס שלו מושבת ואינו מייצר הכנסה (למשל: עמ' 175 ש' 6-3). בזמן אמת הובא לפני דנן כי התנהלותה גורמת לפגיעה במוניטין ("המשמעות לצערי היא פגיעה במוניטין השירות [של] להבות אותה אתם לא מרגישים", מ/144, דוא"ל מיום 26.4.2017; ור' שם גם דוא"ל מיום 19.2.2017), והדברים עלו גם בעדויות. גם אם ניתן היה להביא ראיות נוספות, נראה כי די באשר הובא כדי לבסס קיומה של פגיעה (ור' למשל גם פנייה של לקוח מיום 26.4.2017, חלק מ-מ/144).
אולם בכך לא סגי. להבות לא הוכיחה ולו בקירוב, את היקפו של נזק זה ולא הציבה תשתית שהייתה מאפשרת לפסוק סכום בדרך אומדנא. המומחה רו"ח ברנע ציין בקצרה (סע' 4.3 לחוות הדעת) כי אין לו אפשרות לתת הערכה לגבי הסכום שבו נקבה להבות בעניין זה, וכי הוא מניח שבית המשפט יוכל להידרש לכך. חוות דעת המומחה מטעם להבות לא בחנה רכיב זה (מ/124, עמ' 14 לחוות הדעת).
גם אם לא נאמר כי המקרה מחייב הגשת חוות דעת מלאה ומפורטת בסוגית היקף הפגיעה במוניטין, עדיין חלה חובה לתת תשתית לגבי השיעור הנתבע. אין כל הסבר, תחשיב או רציונל, לסכום שנתבע. נשמעו עדויות כי שני לקוחות בתחום האוטובוסים חדלו לעבוד עם להבות לנוכח התנהלות דנן (גילה, עמ' 175 ש' 12-10; שי, עמ' 50 ש' 23-22), אך לא הובאו ראיות שיאפשרו לאמוד נזק על בסיס כך (כגון, מועד ההפסקה, הכנסה שהייתה מחברה פלונית או אלמונית בתקופה כזו או אחרת, וכדומה). גם אם מדובר בנזק שקשה להערכה, יש לנסות ולהציב תחשיב או דרך כימות (ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד נג(3) 433 (21.6.1999)). לא די בציון סכום בעלמא או באמירה ש"ברור" כי בפועל הנזק גבוה יותר. לנוכח האמור, הדרישה בעניין זה נדחית.
הערות וסיום
לא מצאתי בטיעוניהם האחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של עניין (ר' מני רבים: בג"ץ 1666/22 ד"ר אלמגור נ' בית הדין הארצי לעבודה (12.12.2022), סע' 17; ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ (18.11.2018), סע' 40; ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ ((2.9.2018, סע' 51; רע"א 1491/16 פלונית נ' פלוני (14.4.2016), סע' ט'; רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (25.3.2010), סע' 7; ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (15.6.1983)), ובכלל האמור טענה לגבי אי זימונם לעדות של יו"ר דירקטוריון קודם של להבות (עמ' 34 ש' 13-6), דודי (עמ' 67-66; הטענות כלפי דודי לא עלו בכתבי הטענות אלא בחקירות, עמ' 219 ש' 21 – עמ' 220 ש' 8), מישה, חיים ואולי גורמים נוספים; רלוונטיות וסבירות רעיון דנן לרכז בגן-נר טיפול באוטובוסים (עמ' 48 ש' 20-8; עמ' 80 ש' 25 – עמ' 81 ש' 17, עמ' 175 ש' 24-13; ר' עדות רונן עמ' 206 ש' 24-18 והשוו: עמ' 207 ש' 2-1; דקל, עמ' 344 ש' 18 – עמ' 345 ש' 4); היכרות קודמת של שי (לביא) עם דנן מתקופת "קרן איתן"; ועוד.
סיכומם של דברים: דנן זכאית לפיצוי בגין אובדן רווחים כאמור לעיל, בסע' 141 ו-155 בפרט. להבות זכאית לפיצוי כאמור בסע' 170 לעיל.
בהינתן הדרך שבה הוצגו נתונים בתחשיבי הצדדים והמומחים, יש צורך במהלך משלים לכימות ההכנסות הנמנעות ולגזירת שיעורי רווח במתכונת שנקבעה בפסק דין זה לעיל.
מוצע לצדדים לבוא בדברים ולנסות להציע להבנה לגבי התוצאה הכספית המתקבלת מהקביעות לעיל, וזאת תוך שמירת טענותיהם לעניין ערעור ובכלל. כן מוצע כי במסגרת זו גם ייתרו הצדדים, בכפוף לשמירת הטענות כאמור ולצרכי תוצאה כספית גרידא, את הצורך להידרש למחלוקת הנזכרת בסע' 155 לעיל.