עוד מוסיף הבנק וטוען – בכל הנוגע לתחולת הסנקציות המוטלות על ידי גופים בינלאומיים - כי כחלק ממדיניות הבנק ובמסגרת ניהול סיכוניו, הוא מצא לאמץ סנקציות אלו. נטען כי אימוץ כאמור עולה בקנה אחד עם הפסיקה, כמו גם עם הנחיות המפקח על הבנקים וסירוב המבוסס על כך, מהווה - בהתאם לנהלים החלים על הבנק - סירוב סביר. נטען כי בענייננו מדובר בסנקציות אשר הוטלו עם פריצת מלחמת רוסיה-אוקראינה והפעולות בנושא נבחנו בקפדנות יתרה על ידי המערכת הבנקאית בעולם, מה שהצדיק גישה זהירה יותר מצד הבנק. לטענת הבנק הסיכון הכרוך בפעילות בניגוד לסנקציות המוטלות על ידי גורמים בינלאומיים, הוא שבנקים קורספונדנטים יפסיקו לעבוד עם הבנק, באופן שיגרום להפסקת הפעילות הכלכלית של הבנק ושל לקוחותיו. עוד נטען כי זיכוי חשבון התובע בכספים שהועברו מבנק VTB עלול לחשוף את הבנק לסנקציות כלכליות ולסיכונים משפטיים בזירה הבינלאומית.
נטען כי במקרה דנן, ההשתלשלות כפי שפורטה מגלה כי רק ביום 29/3/22 השיבה טניה, סוף סוף במענה לשאלות מחלקת הציות, כי אין לתובע תושבות בלטביה ורק בכך הסתיימה בדיקת מקור הכספים. נטען כי עם סיום בדיקת מקור הכספים, שהתארכה בהעדר קבלת תשובות ענייניות וסדורות מהתובע, הודיע הבנק לתובע ביום 5/4/22 כי לא ניתן להעביר את הכספים לחשבון הבנק של התובע, נוכח הטלת הסנקציות על בנק VTB.
נטען כי בנסיבות אלו לא נפל כל פגם בעמדת הבנק ויתרה מכך, היא עולה בקנה אחד עם עמדת היועצת המשפטית לממשלה כפי שהועברה בתיק זה וכן בתיקים אחרים, במסגרתה התייחסה היועצת המשפטית לממשלה בפרט לפלוגתה העיקרית בתיק זה והבהירה כי העיתוי לבחינת שאלת ההפרה של הסנקציות, הוא מועד זיכוי חשבון המוטב ולא המועד בו התקבל הכסף בבנק וכי העובדה שהכסף מוחזק בחשבון מעבר, אינה מעלה או מורידה מבחינת הערכת הסיכונים של התאגיד הבנקאי, הואיל והמועד הקובע אם הופרה הסנקציה אם לאו הוא מועד זיכוי המוטב. בנסיבות אלו, נטען כי סירובו של הבנק לזיכוי הכספים, מהווה סירוב סביר.
בשים לב לאמור וכן, בהינתן יריעת המחלוקת כפי שהיא עולה מכתב התביעה- טוען הבנק כי אין ממש בטענות התובע ולפיהן לא הובאו על ידו עדים רלוונטיים. אשר לכך, לטענת הבנק – העד מטעמו – מר אברהם שלום - שהוא האחראי על הציות בבנק הוא העד הרלוונטי להליך, הואיל והוא העיד על נוהל הבנק – קרי על העיתוי בו מבוצעות הבדיקות הציותיות בבנק, על מדיניות הבנק בנוגע לאימוץ הסנקציות ועל כך שההחלטה אשר נגעה לתובע מהווה חלק ממדיניות רוחבית של הבנק. אשר לכך מדגיש הבנק כי באותם ימים נדרש הבנק לגבש מדיניות והחלטות רוחביות לגבי סיטואציה ספציפית - כיצד לנהוג בכספים המעוברים לבנק לפני הטלת הסנקציות אך עד שמושלמות הבדיקות לגבי מקור הכספים, מיסוי וכו', מוטלות סנקציות על חוליה בשרשרת ההעברה. נטען כי הגורם הרלוונטי להעיד על ההחלטה הרוחבית ויישומה – הוא מנהל מחלקת הציות, שכן הוא זה אשר קיבל אותה. נטען כי טענות התובע ולפיהן היה מקום להביא עדים נוספים שפעלו מול התובע בזמן אמת אין בהן ממש, הואיל וממילא העובדות המשמשות בסיס לתביעה אינן שנויות במחלוקת, אלא שהמחלוקת נסבה על אופן קבלת ההחלטות על ידי הבנק והמדיניות אשר שימשה בסיס לקבלת החלטות אלו. נטען כי לאור זאת, העד אשר העיד מטעם הבנק הוא העד המתאים לעניין זה. יתרה מכך, הבנק מדגיש כי הוא הביא לעדות את קרינה, שהייתה זו אשר ניהלה את הקשר הישיר עם התובע ונוסף על כך כי הוא הציג את כל התכתובת ובכלל כך את המכתב הרשמי במסגרתו פורטו כלל נימוקיו. בנסיבות אלו, נטען על ידי הבנק כי לא היה כל מקום להעיד את הרפרנט במחלקת הציות, שכלל לא עמד בקשר כלשהו עם התובע ושלא עסק בענייני מדיניות ונוהל לגבי הסנקציות.