"ביצוע העסקות מול אזורים תחת סנקציות יתאפשר במקרים הבאים בלבד:
- לא מדובר בפעילות מול חשבון נש"פ
- התקבל אישור אגף הציות, באמצעות מרכז מומחי ציות.".
לאפשרות תאגיד בנקאי לסרב למתן שירות, בהתבסס על קיומן של סנקציות אשר הוטלו על ידי גורמים בינלאומיים, הגם שאלו לא הוחלו על ידי מדינת ישראל, נדרש בית המשפט העליון לראשונה ברע"א 2407/19 ישראל זיו נ' בנק לאומי לישראל (14.5.2019) (להלן: "עניין זיו הראשון"). באותו העניין, הכריז ה OFAC על הכללת המבקש – זיו וחברות בבעלותו, ב"רשימה השחורה" של הגופים החשודים בהלבנת הון או במימון טרור (ה- SDN). לאור זאת, הודיע בנק לאומי על סגירת חשבונותיהם ולאחר מכן נאות להורות על הקפאת חשבונותיהם בלבד. זיו פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לסעד זמני אשר ימנע את הקפאת החשבונות, זה דחה את הבקשה ועל החלטתו זו הוגשה בקשת רשות ערעור. הבקשה נדחתה על ידי בית המשפט העליון, מפני כב' השופטת וילנר. זאת משנקבע – בין היתר- כי סיכויי התביעה אינם גבוהים. קביעתו זו, ביסס בית המשפט העליון ראשית על הוראת סעיף 50 לנב"ת 411 ובהתאם לה, ניתן לבסס סירוב סביר על חשד כי הפעולה קשורה להלבנת הון או מימון טרור. נקבע כי בבסיס הוראה זו עומדת הגישה הרואה את התאגידים הבנקאיים כניצבים בחזית המאבק למניעת הלבנת הון וטרור (סעיף 17 לפסק הדין). נוסף על כך הפנה בית המשפט העליון באותו העניין, להוראות המפקח בסעיפים 9(א) ו – 10(יא) לנב"ת 411, בהן קיימת התייחסות ספציפית להכללת לקוח ברשימה שחורה ובהן נקבע כי: "על תאגיד בנקאי לגבש מדיניות אשר תפרט, בין היתר, את "התהליכים המרכזיים בהם יזוהו וינוהלו סיכוני איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור בכל רמות התאגיד", וכן כי על מדיניות זו לכלול התייחסות ל"יכולת הבנק לסרוק ולזהות עסקאות שיכול שיהיו קשורות למימון טרור ופרוליפרציה ולאופן בו ייעשה שימוש ברשימות של ארגונים ופעילי טרור שהוכרזו על ידי גורמים אחרים, לדוגמה ועדת הסנקציות של האו"ם – UNSCR או משרד האוצר בארה"ב – OFAC" (שם. בסעיף 18 לפסק הדין). עוד הובהר כי כחלק מהסטנדרטים הנוהגים במערכת הבנקאית, על הבנק לבצע במסגרת בדיקת הנאותות ללקוחותיו, הצלבת פרטי הזיהוי של הלקוחות מול רשימות שחורות (שם.). בית המשפט העליון הדגיש כי הוראות אלו, נובעות מהחובות המוטלות על הבנקים במסגרת החקיקה הדנה באיסור הלבנת הון.