על כך השיבה טניה ביום 29/4/22: "אם זו החלטה של הבנק אנו מעוניינים להבין מדוע הבנק החליט החלטה כזאת למרות שהחוק אומר אחרת. אם התשובה הוראה של בנק ישראל היא טעות, אז תשובה מדוע הכסף לא נכנס לחשבון עוד לא קיבלנו".
במענה לכך השיבה קרינה כי: "על פי החלטת הבנק לא מקבלים כספים הגיעו מבנק שתחת סנקציות גם אם הגיעו לפני הטלת הסנקציות".
- אציין כי הצדדים הגישו לעיוני תכתובת נוספת בין התובע לבנק מיום 27/4/22 ואילך (נספחים 7 ו – ו לתצהיר התובע ומוצגים 17, 18, 23 ו - 24 למוצגי הנתבע) ואולם, הואיל ומדובר בתכתובת אשר אינה חלק מההשתלשלות העובדתית הרלוונטית (כלומר אינה חלק מהתיאור הכרונולוגי של המידע שנדרש והועבר), אלא שתוכנה מהווה חזרה על טענות הצדדים לגופם של דברים – קרי, מזה טענות התובע ולפיהן הואיל והכספים הועברו קודם להטלת הסנקציות יש לקבלם וטענות הבנק מזה – ולפיהן בהתאם לפי מדיניותו לא ניתן לקבל את הכספים – לא מצאתי לשוב ולפרט את תוכנה של תכתובת זו. כריכוז לכך אציין אך כי הואיל וכל אחד מהצדדים התבצר בעמדתו והבנק עמד בסירובו לקבל את הכספים, הוגשה התביעה לפני.
טענות הצדדים;
טענות התובע;
- לטענת התובע מדובר בתביעה פשוטה, הואיל והוכח ברורות כי הכספים נשוא הדיון הועברו לחשבון הבנק עוד קודם להטלת הסנקציות על בנק VTB ובכל מקרה קודם למועד בו החליט הבנק להחיל את הסנקציות על התובע. נטען כי למרות זאת, לא הוכיח הבנק כי ערך את הבדיקות הרלוונטיות הפרטניות הנדרשות, לרבות המשפטיות, על מנת לבחון האם השירות המסוים שהתבקש חוסה תחת החרגות אשר נכללו במשטר הסנקציות. בנסיבות אלו, נטען כי הבנק קיבל החלטה שרירותית שלא לקבל את הכספים בחשבון התובע- מבלי כל אסמכתה ומשכך, מדובר בסירוב בלתי סביר לקבל את הכספים.
ביתר פירוט לטענת התובע, אין חולק כי התובע העביר את הכספים טרם הטלת הסנקציות אשר הוטלו ביום 24/2/22. התובע מפרט כי לשיטת הבנק – לפי נהליו – הכסף הועבר תחילה לחשבון מעבר (ביום 23/2/22), במסגרת זו מבוצעות הבדיקות הרלוונטיות אשר בסופן הכסף נזקף לחשבון. דא עקא, ביום 24/2/22 הוטלו הסנקציות ולכן נותרו הכספים בחשבון מעבר. לטענת התובע, הבנק טוען כי לפי מדיניותו הוא מציית לסנקציות שהוטלו על ידי גופים בינלאומיים וכי יש נוהל פנימי המאשר זאת. אלא, שלטענת התובע, טענותיו אלו של הבנק עומדות בסתירה לעדויות העדים מטעמו ולפיהן הבנק ביקש ואף רצה לקבל את הכספים. נטען כי רצונו של הבנק בקבלת הכספים מתיישב עם טענת התובע ולפיה מלכתחילה הבנק ידע כי עסקינן בכספים אשר התקבלו קודם להטלת הסנקציות ולכן גורלם אמור להיות שונה. יתרה מכך, נטען כי העד מטעם הבנק לא הצליח להציג תשובה לשאלה מתי נקבעו הנהלים ונוסף על כך, אמנם העיד כי מדיניות הבנק ולפיה הבנק מאמץ את רשימות הסנקציות המפורטות במדיניות, התקבלה קודם להטלת הסנקציות הקונקרטיות ואולם, לא ידע להשיב לשאלה מתי התקבלה המדיניות הקונקרטית, אלא השיב רק כי המדיניות מתוקפת אחת לשנה ומועברת למפקח על הבנקים.