זאת ועוד, נטען כי תימוכין לכך שהבנק סבר שיש מקום לזקוף את הכספים לטובת התובע, הואיל והם הועברו טרם הטלת הסנקציות, ניתן למצוא בהתנהלות הבנק ובכלל כך בפרט בהמשך בדיקת מקורות הכספים – גם לאחר הטלת הסנקציות.
התובע מוסיף וטוען כי הגם שעל הבנק מוטל הנטל להוכיח את סבירות סירובו – הרי שהבנק לא עשה כל פעולה על מנת לבחון האם ניתן לקבל את הכספים אם לאו וכן, לא תמך את סירובו בחוות דעת המלמדת כי קיימת תחולה לסנקציות על כספים בחשבונות מעבר. בהקשר לכך, מפנה התובע לעדות העד מטעם הבנק אשר לטענתו, לא ידע לפרט את הפעולות בהן נקט הבנק על מנת לאשר את הכספים ומתוך עדותו עלה כי הבנק לא בחן את הסנקציות מול הגורם שהטיל את הסנקציות ויתרה מכך, לא בחן האם יש לגורם זה הוראות בנוגע לכספים בחשבונות מעבר והאם ניתן לקבל את הכספים הואיל ואלו הועברו עוד קודם להטלת הסנקציות. לטענת התובע בסיכומיו - ככל שהבנק היה מבצע פעולה בסיסית ובכלל כך היה נכנס ובוחן את הוראות הסנקציות, הוא היה מגלה כי בהתאם לאישור כללי מספר 11 מיום 24/2/22, אשר אומץ על ידי ה OFAC – שהיא הרשות אשר הטילה את הסנקציות המקוריות, ניתן לקבל כספים מאותם גופים עליהם הוטלו הסנקציות גם בתקופת מעבר שעד ליום 26/3/22. בתמיכה לכך, צירף התובע לסיכומיו העתק הצו האמור. התובע מוסיף וטוען כי מההשתלשלות כפי שפורטה לעיל, כבר בראשית חודש מרץ 22 הסתיימו כל הבדיקות בנוגע למקור הכספים וקרינה אף ציינה ביום 15/3/22 כי לבנק אין שאלות נוספות בקשר למקור הכספים. בנסיבות אלו, טוען התובע כי ברי שהחריג לסנקציה חל וכי שומה היה על הבנק לקבל את הכספים לחשבון התובע.
נטען כי בסופו של יום מתוך העדויות עולה כי את ההחלטה מטעם הבנק קיבל מר אברהם שלום, מנהל מחלקת הציות ואולם, עד זה לא ידע להציג פרטים בנוגע לשאלות מתי התקבלה ההחלטה, לא נימק את ההחלטה ולא הציג כל אסמכתה בנוגע לקבלת ההחלטה.
זאת ועוד, התובע מפנה להחלטת בית המשפט העליון בעניין זק"א ולחוות דעת היועצת המשפטית לממשלה אשר הוגשה במסגרת תיק זק"א – אשר מהן עולה לטענתו כי יש להבחין בין מקרה בו הבנק מאמץ משטר סנקציות מסוים בשלמותו ומסרב ליתן שירות תחת אותו משטר על החרגותיו – סירוב שלא יחשב כהימנעות גורפת ממתן שירותים, לבין סירוב ליתן שירות מבלי שנערכה כל בדיקה ביחס לתחולתו של משטר הסנקציה על אותה פעולה - אשר עשוי להיחשב כהימנעות גורפת ממתן שירות. התובע מוסיף וטוען כי במסגרת הפסיקה נקבע כי יש לבחון האם השירות המסוים שנתבקש חוסה תחת החרגות שנכללו במשטר הסנקציות, שאם כן אין הצדקה להימנע ממתן שירות כאמור וסירוב כזה עשוי להיחשב כבלתי סביר. לטענת התובע, במקרה דנן הוכח כי לא נערכה כל בדיקה פרטנית בנוגע לתחולת הסנקציות על העברת הכספים ו/או ביחס להשפעת הסנקציות הבינלאומיות ובכלל כך לא נערכה בדיקה מול הגורם שהטיל את הסנקציות ויתרה מכך - על אף חלוף הזמן ושהות שהייתה לבנק לשם כך, לא מצא הבנק להפנות שאילתא לגורם שהטיל את הסנקציות באמצעות אתר האינטרנט שלו (אשר כתובתו הוזכרה בסיכומי התובע).