בהמשך, במכתב מיום 23.2.17, התחייב משה סורוקה כי אם יוזמנו המערכת הניידת והמערכת הנייחת, הרי ש"תתחייב כט טכנולוגיות להמציא לריפיד את כל האישורים וההרשאות להפעלת המערכות וייצור תוצרי הלוואי במועד מסירת המערכות לשימוש החברה". (ראו נספח 5 לכתב התביעה).
- משקבעתי כי המערכת הניידת כללה מלכתחילה גם את מתקן ההמתה, הרי שהתחייבות הנתבעות להצגת אישורים רגולטוריים צריכה לחול גם על מתקן ההמתה.
בכל מקרה גם אם קיים ספק כלשהו לגבי ההתחייבות המקורית, הרי שספק זה נעלם נוכח המתווה המוסכם אליו הגיעו הצדדים ביום 20.2.18 במסגרתו צוין במפורש כי "2. כט תסייע בהפעלת המתקן לתקופה שלא תקטן מחודשיים כפי שסוכם, וכמו כן תפעל לקבלת האישורים הנדרשים להפעלה מהשירותים הווטרינרים משרד הבריאות וכדומה" (נספח 19 לכתב התביעה; הדגשות שלי - ר.ב).
לא יכולה להיות מחלוקת כי בשלב זה, גם על פי גרסת הנתבעות, כבר הוזמן מתקן ההמתה, ומשכך ככל שלא הוחרגה במפורש הרי שההתחייבות כי נתבעת 2 תפעל "לקבלת האישורים...." חלה גם על מתקן ההמתה.
- מעבר לכך, בחקירתו הנגדית כשנשאל בר-נר: "... הם היו צריכים לקבל מכונה עובדת עם כל הרישיונות ועם כל האישורים זו הייתה הכוונה של החוזה זו הייתה המטרה של החוזה מסכים איתי? מסכים איתי?"
השיב כי הוא "מסכים" (בעמ' 548).
כמו כן כשנשאל "אתה אמרת שהסכמתם לקחת על עצמכם בלי, לא הייתם חייבים אבל הסכמתם לקחת את זה על עצמכם נדון?"
השיב "עשינו פעולות כן לקבל את זה כן" (בעמ' 555).
- בזמן אמת לא טענו הנתבעות, כי על התובעות לדאוג לאישורים הרגולטוריים. כבר לאחר הניסוי שנערך ביום 16.7.18 פנתה התובעת 2 לנתבעות במכתב וטענה כנגד העיכובים באספקת המערכת ודרשה לתקן את הליקויים ולהעביר תוכנית עבודה (ראו מכתב מיום 19.8.18 - נספח 32 לתצהיר בן חור).
במענה לכך השיבו הנתבעות כדלקמן:
"העיכובים העיקריים בביצוע הפרוייקט נובעים מאילוציה רגולציה אי קיום הבטחות שניתנו ע"י משרד החקלאות והשירותים הווטרינריים לעמוד בלו"ז עליו דובר לקבלת האישורים הנחוצים כדי להפעיל את המערכת שהוקמה אצל מרשתך" (מכתב מיום 27.8.18, נספח 40 לתצהיר בן חור).
דהיינו, במסגרת המכתב, בזמן אמת, לא הועלתה כל טענה מצד הנתבעות כי התובעות הן האחראיות לקבלת האישורים, או כי פעולות הנתבעות נעשו מעבר לנדרש, ולו זה היה אכן הסיכום בין הצדדים מצופה היה שהדברים היו עולים על הכתב. מכאן שמדובר בטענה כבושה שהועלתה לצורך הליך זה בלבד.
- בהינתן כל האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי הנתבעות התחייבו לספק האישורים הרגולטוריים בכל הקשור לכל המערכת הניידת לרבות מתקן ההמתה וזאת מלכתחילה. על קיומה של התחייבות זו ניתן גם ללמוד מהתנהלות הנתבעת לאורך הדרך.
- סיכום ביניים: לאור כל האמור, השתכנעתי כי התובעות הוכיחו כי רכשו מהנתבעות מערכת כוללת שנועדה להביא לשינוי משמעותי מהמצב הקיים ולאפשר לבצע את כל השלבים הנדרשים - המתה, עיקור וכילוי של בעלי חיים ובפרט עופות - תחת קורת גג אחת במערכת ניידת בחצרי הלקוח, ובכך לחסוך בעלויות רבות (הכוללות עלויות שינוע). אלמלא החידוש ולפיו מדובר במערכת ניידת המאפשרת את ביצוע כל הפעולות במקום אחד אצל הלקוח, הרי שאין חידוש של ממש במערכת, כאשר כבר היו קיימות מערכות נייחות שמבצעות חלק מהתהליך.
למי מהצדדים יש לייחס את הפרת ההסכמים?
- כאמור, התובעות טוענות, כי הנתבעות הפרו את ההסכמים משלא סיפקו את המערכת הניידת במועד החוזי המקורי, וכך גם לא במועדים נדחים, ולמעשה כי מעולם לא סיפקו מערכת פועלת ומתפקדת בהתאם להתחייבותן בהסכם.
התובעות עמדו על כך שהעובדה שהמערכת הניידת הועברה לשטח הקיבוץ אין משמעה אספקה של המערכת הניידת, כאשר השליטה בפועל על המערכת הניידת נותרה בכל העת בידי הנתבעות, מאחר ולא הצליחו להביאה למצב תפעולי התואם את ההזמנה.