מר בן זאב העיד בענין זה כי שיעור דמי התיווך אינו נסגר בהכרח בתחילת המגעים בין הצדדים, אלא לעיתים הדבר מתקבע רק לקראת יצירת קשר חוזי מחייב, וכך העיד:
"העד מר בן זאב: כשאתה עובד בגוף כמו 'דיסקונט קפיטל' שזה גוף מאוד נקרא לזה מוסדי אז כן אנחנו מקפידים תמיד, האם בכל העסקאות יש הסכמים? אני יכול להגיד לך היום אני עובד בתור פרילנס לא בכל מקום יש לי הסכם, לפעמים אתה מתחיל תהליך ואתה מחתים,
עו"ד ארד : אתה לא מעגן בשום מקום?
העד, מר בן זאב: אתה לפעמים יכול להיות גם בתהליך של עסקה מאוד גדולה, שאני עם שני צדדים אחת מהם זה קרן פרייבט אקוויטי מאוד גדולה והשנייה זה חברה ציבורית מאוד גדולה כרגע אין לי הסכם,
עו"ד ארד : כמה אתה אמור לקבל?
העד, מר בן זאב: אני בשאיפה, לא סיכמנו עוד שום דבר כי היו פגישות ראשונות, לפעמים אתה עושה דברים אתה מתחיל ואתה תוך כדי עניין מנסה בעצם לקבע" (עמ' 20, שורות 3-13).
בן זאב העיד כי עוד כי בהסכם שנחתם בין דיסקונט קפיטל לפוטש סוכם על עמלת הצלחה בשיעור של 1% משווי העסקה, שהינו השיעור המקובל בענף. (פרוט' 24.3.24 עמ' 19 שורות 18-24) וראה גם דברי פוטש בעניין – סעיף 4 לתצהירו. נמצאנו למדים שעמלת תיווך בשיעור 1% משווי העסקה הינו בגדר הראוי והמקובל בענף. ומכאן שגם אם שיעור עמלה זה לא סוכם באופן קונקרטי ביחס לפוטש הרי שאין סיבה עניינית לשלול מהתובע את השכר לו הוא זכאי, תוך מתן תוקף להסכמה שבין הצדדים, בין במפורש ובין במשתמע, כי התובע יהיה זכאי לעמלה עבור טרחתו.
לענין זה ראו דברי כבוד השופט גרוסקופף כדלקמן: זכות לשכר מכוח חוזה קמה כאשר השירות ניתן על פי הסכם שנכרת בין בעל המקצוע לבין מקבל השירות, והסכם זה מסדיר, במפורש או מכללא, את זכותו של בעל המקצוע לקבל תשלום בעבור שירותיו. ויובהר, הסדרת נושא השכר בחוזה עשויה להיות מפורשת, על דרך של קביעת המנגנון על פיו ייקבע שכר נותן השירות, כגון תשלום בסכום גלובלי, על פי שעות העבודה, היקף העבודה וכיו"ב; אך היא עשויה להיעשות גם מכללא, כאשר מהחוזה משתמע כי הכוונה היא שלנותן השירות תשולם תמורה, מבלי שפורש מהו המנגנון על פיו יקבע השכר. במקרה זה, יש להשלים את אופן קביעת השכר החוזי באמצעות ממנגנוני ההשלמה החוזיים הקבועים בחוק, כגון מנהג או הוראות השלמה דיספוזיטיביות"
ע"א 6290/18 עזבון טמירה פינצ'וק ז"ל .נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ.