ב"כ המשיב 2 טען כי נתוני איכון מלמדים כי המשיבים לא היו במקום, אולם אין לטענה זו כל נפקות מקום בו העבירה מיוחסת למשיבים 1 ו-2 כמי שביצעו אותה באמצעות אחרים. באשר לטענות בדבר מחדלי חקירה- אי גביית עדות משכנים בבניין ומעובד הניקיון ואי תפיסת המצלמות, הרי שמקומן אינו בהליך זה בו נבחן ה"יש" הראייתי, להבדיל מה"אין", ומכל מקום לא הוסבר האם היה בסיס להעמקת חקירה בכיוונים אלה.
באשר לעבירות של סחיטה באיומים המיוחסות למשיבים 3, 4 ו-5, מבוססת התשתית הראייתית הלכאורית על עדותו של אליהו. אליהו סיפר בעדותו על דברי האיום שהופנו כלפיו על ידי המשיבים 3 ו-4. דברי איום אלה כשהם נבחנים בהקשר הנסיבתי כולו ובקנה מידה אובייקטיבי מגבשים את יסוד האיום הדרוש לעבירה ואת הכוונה להטיל באליהו אימה. על כן אין מקום לטענות כי אליהו לא חש מאוים כתוצאה מאותם מעשים לפי שאף אין לכך תימוכין בעדותו.
ב"כ המשיב 3 הפנה לשיחות 2009 ו- 2248 מיום 04.09.2016 שנערכו בין אליהו לבין המשיב 3 בהן תועד המשיב 3 מכנה את אליהו "נשמה" ובתגובה לכך שאליהו סיפר לו כי פגש את נועם והתחבק עמו אמר לו המשיב 3 "אתה משפחה כפרה אתה לא כמו כולם". לטענתו, נוכח תוכנן של שיחות אלה אין יסוד לטענה כי המשיב 3 איים על אליהו. איני סבור כי יש בשיחות אלה להפחית מעוצמת הראיות לכאורה לעבירה של סחיטה באיומים שביצע המשיב 3 כלפי אליהו. לא ידוע היחס בין מועד שיחות אלה לבין מועד ביצוע מעשה הסחיטה באיומים, אולם על פי הראיות הקיימות ידוע כי בין אליהו לבין המשיבים 1 ו-2 נתגלע סכסוך על רקע חובו כלפיהם, והוא שהיווה את הרקע לסחיטתו.
באשר למשיב 4, אמנם אליהו מסר תחילה את הדברים שאמר לו המשיב 4 ולאחר מכן כשנשאל שוב מסר: "לא יצא לי איתו דיבור כזה" (עמ' 18-19 לתמליל). אולם בהמשך הסביר כי הוא "לא רוצה להיות מלשין", אך שב ואישר את הדברים. על כן אין מדובר בסתירה המפחיתה מעוצמתה של התשתית הלכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיב 4 בעבירה המיוחסת לו.
באשר להגעתם של המשיבים 4 ו-5 לביתו במטרה להטיל עליו אימה, כפי שצוין, נחה דעתי כי קיימת חולשה בתשתית הראייתית הלכאורית הנסמכת על עדותו של משה דיין אשר מסר תיאור כללי אודות השניים, ואשר בין עדותו לבין עדותו של אביו אליהו קיימת אי התאמה באשר לזיהוי המשיבים 4 ו-5 כאותם שניים שהגיעו לביתם. על כן אין בידי לקבוע קיומן של ראיות לכאורה בקשר לכך.