התובעת טוענת כי השלכות אלה, שתחולנה אם תתקבל עמדת הנתבעת כי מדובר בתניה ייחודית, מבססות קיפוח במובנם של דיני החוזים האחידים. ואכן, פסיקתו של בית המשפט העליון נוקטת בגישה מחמירה ביחס לחוזים אחידים שבהם מכתיבה החברה הזרה כי ההתדיינות בעניינם תתקיים בפורום הזר (ראו ברשות ערעור אזרחי 6992/22 AGODA Company Pte. Ltd נ' צביה (פורסם במאגרים [נבו]; 2024)). אלא שהכוונה היא לחוזים בין תאגידים גלובליים הפועלים בישראל ובין צרכנים פרטיים ועסקים זעירים. התובעת שלפנינו אינה נמנית עם אלה. החוזה שעל הפרק אינו חוזה צרכני.
"במקרים שבהם יש פערי כוחות משמעותיים שהמשפט מבקש לטפל בהם, הפורום יכול, באמצעות דינים מנדטוריים כופים, לשלול את תוקפה המהותי של תניית השיפוט ולמנוע את הפגיעה בצד החלש לעסקה" (אברהם-גילר, מאמר, בעמ' 188).
ואכן, בנסיבות המקרה הנוכחי קיימים פערי כוחות בין הצדדים, שהרי המפיץ המקומי תלוי ביצרן הבינלאומי. ועדיין אלה אינם כה גדולים עד שמוצדק להחיל כאן דינים קוגנטיים. יחד עם זאת, יש להתחשב בהם במסגרת ההליך הפרשני.
החוזה שעל הפרק נוסח על ידי הנתבעת, היצרן הבינלאומי. אם הוא היה מעוניין להבטיח כי כל הסכסוכים עם מפיצי מוצריו יתבררו באנגליה, היה יכול לעשות כן בשפה ברורה וחד משמעית, שהרי הוא שניסח את ההסכם בחלק זה. הוא יכול היה לכתוב כי כל הסכסוכים יתבררו באנגליה. כי רק בתי המשפט באנגליה רשאים להידרש למחלוקת. כזאת לא נעשה.
והמפיץ המקומי, הקורא את ההסכם, יכול להבין כי הוא חשוף לתביעות באנגליה, ככל שהיצרן ימצא לנכון להגישן שם. הוא אמור להבין כי ככל שכך יעשה, לא יוכל לטעון טענות נגד הפורום האנגלי. ועדיין, אין הוא אמור להבין כי כל מחלוקת שתהיה לו בגין ההסכם - קטנה כגדולה - תצריך אותו לפנות ולהתדיין מחוץ לארץ, מרחק אלפי קילומטרים, על כל העלויות והטרחה הכרוכים בדבר.
לוּ הייתה הנתבעת מבהירה את הדברים בצורה חדה בהסכם, יכול היה המפיץ לשקול האם ברצונו ליטול על עצמו את ההתקשרות האמורה. וככל שכן, הדבר יכול היה לבוא לידי ביטוי גם בתמורה שהצדדים היו מסכימים עליה, שהרי תנייה ייחודית ראויה לתמחור המשקף את עלויותיה.
הנה כי כן, שיקולי הגינות ושיקולי מדיניות משפטית מחייבים שהוראות שכאלה תהיינה מחודדות באופן ברור במקום שבו קיימים פערי כוחות בין הצדדים. כך נדרש משיקולי ודאות מסחרית, שעל בתי המשפט המקומיים לעמול כדי להגבירם לשם ניהול חיי כלכלה תקינים והוגנים.
- כל אלה מוליכים למסקנה כי לא עלה בידי הנתבעת להראות שעל הפרק תניית שיפוט ייחודית, ומכאן שדין טענתה לסילוק על הסף להידחות, ככל שהיא נשענת על ראש זה.
הנתבעת לא ביססה את טענתה לפורום לא נאות
- כעת יש להידרש לטענת הפורום הלא נאות (forum non conveniens), שהעלתה הנתבעת. ביחס לדין החל על הסוגיה עמדתי לאחרונה בתיק אזרחי (מחוזי ת"א) 18135-02-24 גורדון נ' וורטקס אימג'ינג בערעור מיסים (פורסם במאגרים [נבו]; 2025), ולשם הנוחות אחזור על הדברים כאן בתמצית.
- טענת פורום לא נאות מניחה כי בית המשפט המקומי רכש סמכות בינלאומית לדון במחלוקת שבין הצדדים. ועדיין, אין זה ראוי כי יפעיל את סמכותו, שכן ערכאה זרה יכולה להיות פורום, שראוי יותר כי יידרש אליה ויכריע בה (גבריאל הלוי תורת הדיון האזרחי 594-593 (כרך שני; 2019)).
כדי להצליח בטענה שהפורום הישראלי אינו נאות לדון במחלוקת על הנתבע "להראות שיש פורום חלופי מוסמך, אשר באופן 'ברור ומובחן' מתאים יותר לניהול התביעה מאשר הפורום הישראלי" (וסרשטיין פסברג, בעמ' 418 [ההדגשה הוספה]). יש לשכנע ש"ישנו פורום זר שהוא 'הפורום הטבעי' לדון בתובענה" (יעקב שקד סדר הדין האזרחי החדש 47 (2023)), וזאת כאמור באופן מובהק.