בנוסף, "כאשר תניית השיפוט איננה מבהירה אם היא ייחודית או מקבילה, וכאשר החוזה כולל גם תניית ברירת דין המפנה לדין האנגלי, בית המשפט יפרש את תניית השיפוט כתניה המקנה סמכות ייחודית לבית המשפט האנגלי. ההנמקה שניתנה לכך היא שמתן משמעות אחרת לתניית השיפוט (כלומר אפיונה כתניה מקבילה) יהפוך אותה לחסרת משמעות, שכן תניית ברירת הדין מקימה מעצמה סמכות לבית המשפט האנגלי" (שם, בעמ' 66).
- אמירות אלה ביחס לדין האנגלי נכתבות על-ידי בזהירות, שעה שהצדדים לא ביססו את הוראותיו באופן ממשי ותחת זאת התמקדו בדין הישראלי. מטרתן היא להראות כי קיים הבדל בין דין זה ובין הדין הישראלי, למרות הקרבה בין שתי השיטות, בהשוואה לנהוג בקונטיננט. לא יותר אך גם לא פחות.
מכל מקום, בדין הישראלי, העובדה כי החוזה מחיל על עצמו דין זר אינה מובילה בהכרח למסקנה כי תניית השיפוט היא ייחודית. לא נס ליחה של ההלכה כי דין החוזה משמש כנסיבה, הרלוונטית לצורך הדיון הפרשני, אך אין המדובר בעניין מכריע, כשלעצמו. זאת משום שיש להפריד בין הדין החל ובין סמכות השיפוט. בהחלט ייתכנו מצבים שבהם הפורום הישראלי ידון במחלוקות חוזיות, שהצדדים קבעו כי יוכרעו לפי דין החוזה הזר. זהו מצב הדברים, למשל, כאשר נקבעה בהסכם ביניהם תניית דין זר אך לא תניית שיפוט זר, וניתן לחשוב על מצבים נוספים להמחשת נקודה זו.
וכפי שפסק כב' השופט דב לוין "אמנם, כך הוא הדבר, ואין בסס את המסקנה בשאלה, אם לפנינו תניה ייחודית או מקבילה על הקביעה, מהו הדין שיחול, כשהיא לעצמה, אך אף-על-פי-כן, הדין שנקבע עשוי ליתן תוספת משקל, אשר בהצטרפה לגורמים כבדי-משקל אחרים, וכאלה הם אלה שמנינו לעיל, תוכל לתמוך בהטיית הכף לעבר המסקנה, שהמדובר בסמכות ייחודית" (ערעור אזרחי 65/88 אדרת שומרון בערעור מיסים נ' הולינגסוורת ג.מ.ב.ה., פ"ד מד(3) 600, 614 (1990)).
- לפני סיום חלק כללי זה מתבקשת הערת אזהרה מהותית. נראה כי קיים פער ניכר בין ההלכה ובין המעשה בכל הנוגע לדין המוחל על פרשנות תניות השיפוט. כפי שראינו, הדין מורה כי דין החוזה הוא שיחלוש על השאלה הפרשנית האם מדובר בתניית שיפוט ייחודית או שמא מקבילה. אך במציאות בתי המשפט בישראל, ובעולם האנגלו אמריקאי, מחילים על השאלה שבמחלוקת את הדין המקומי. ברמה המעשית המחלוקות בעניינים אלה נחתכות, במקרים רבים, לפי דין הפורום (קרייני, בעמ' 227-225). ונראה שגם במשפט האנגלי סוטים בתי המשפט מהישענות על דין החוזה בבואם לעסוק בשאלות פרשניות מסוג זה, והם נדרשים גם לדין הפורום שדן בתניה (אברהם-גילר, בעמ' 54, 61).
כיצד ניתן להסביר פער זה? בטעמים שבפרוצדורה ובטעמים שבמהות.