טענות התובע בסיכומיו
- מטעם התובע העיד התובע בלבד. נטען כי הנתבעים נמנעו מלהעיד את העדים הרלוונטיים, למרות הטענות החמורות שהועלו נגדם בכתב התביעה, ויש לתת לכך משקל משמעותי בהתאם לדין.
- התובע חזר על עמדתו לפיה מכוח הסכם הקצאת המניות הוא היה זכאי למניות ממועד חתימת ההסכם. הגם שההסכם שהוגש על ידי התובע אינו חתום, נטען בסיכומים שהוא נחתם ומכל מקום הצדדים פעלו לאורו ולמעשה הודו שקיים ביניהם הסכם.
עוד נטען שזכאותו מכוח ההסכם אינה תלויה בהשקעת כספים על ידו או חתימה על ערבויות וכי הוא גם לא נדרש לעשות כן. נטען כי הוכח שהתובע גם לא הפר את ההסכם, ואף הוכח שהמסעדה הייתה רווחית החל מחודש פברואר 2021. לעניין זה הפנה התובע לדו"ח אקסל שצירף לתצהירו, הכולל פירוט נתוניה הכספיים של המסעדה בחודשים ינואר-יוני 2021 שנערך לטענתו על ידי הנתבעים (להלן: דו"ח האקסל).
- לשיטת התובע מכלול הראיות מלמד שהנתבעים "שיקרו לתובע לאורך כל הדרך, החל מהרגע הראשון בו הבטיחו לו שותפות עימם, מבלי שהייתה להם כל כוונה לעמוד בהתחייבותיהם כלפיו" (סעיף 44 לסיכומי התובע). לעניין העדר מהימנותם של הנתבעים נכללה התייחסות נרחבת גם לעולה מהדוח הכספי וממאזן הבוחן שצירפו הנתבעים לתצהיר העדות הראשית מטעמם. נטען כי עיון בהם מלמד, בין היתר, על הכזב שבהצהרות הנתבעים, בין היתר בדבר השקעותיהם וחובות החברה.
לטענת התובע הנתבעים הוליכו אותו שולל. הם הבטיחו לו הבטחות סרק לשותפות ארוכת טווח בתחום המסעדנות, הציגו לו מצגי שווא לפיהם הוא יקבל 15% ממניות החברה, וכך גרמו לו לעזוב את עבודתו. בפועל, המניות לא נרשמו על שמו, הוא מודר לחלוטין מהנעשה בחשבון החברה, וכאשר הנתבעים ראו שהעסק עומד על רגליו והתובע עומד על זכויותיו, נפטרו ממנו כלאחר יד. בהתנהלותם זו גרמו לו נזק עצום.
- נטען כי הנתבעים נהגו בחוסר תום לב בשלב המשא המתן (בהבטחת שותפות אותה לא התכוונו לקיים), וגם בשלב החוזה גופו (בכך שלא הקצו לו מניות, הסתירו ממנו מידע, התנהלו בחוסר שקיפות, העלימו הכנסות, נמנעו מלשלם לו את הכספים שהגיעו לו, וסילקו אותו לאחר שנה בטענות סרק וללא פיצוי). קיום החוזה מזכה אותו בשכר ראוי בגובה השכר שהרוויח לפני שהנתבעים הוליכו אותו שולל, ואשר ישיב אותו למצב בו היה. נטען כי זכותו זו לפיצוי עולה, בין היתר, מכוח סעיף 2 וסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה, התשל"א-1971 (להלן: חוק החוזים - תרופות). לשיטתו, אין חשיבות אם עשה שימוש בתביעה במונח "פיצוי" או "שכר ראוי", שכן התכלית של שניהם היא להשיבו כלכלית למצב בו היה לולא נגרר למקום שלו היה יודע את כוונת הנתבעים לא היה מגיע אליו.
התובע הסתמך על כך שבמהלך שנת הפעילות המשותפת הוא יקבל 15% ממניות החברה ומרווחיה, ואף יהיה "האושיה הקולינארית" המרכזית של "קבוצת אבידן". עקב מצג השווא הוא הסכים להשתכר שכר מופחת של 5,000 ש"ח. התברר, שהנתבעים כלל לא התכוונו למלא את חלק בעסקה ונמנעו מהיום הראשון לרשום על שמו לפחות 10% ממניות החברה. הם שילמו לו משכורת מתחת לשכר המינימום ומידי פעם "השליכו" לעברו דיבידנד כדי "להפיס את דעתו". זאת, מבלי לדווח לו דבר ותוך העלמת הכנסות רבות מספרי החברה. מכאן קמה, לטענתו, זכאותו לפיצוי לפי החישוב שבכתב התביעה.