למען הזהירות, ככל שתחשיב התובע לנזק לא יתקבל, התבקש בית המשפט לפסוק את השכר על דרך "אומדנא" תוך התחשבות בכישוריו של התובע וכלל הנסיבות כפי שתוארו.
- התובע טען בהרחבה כי על יסוד הראיות שהוצגו יש להכיר באחריותם האישית של האחים אבידן. נטען כי התנהלותם כלפי התובע הייתה נגועה בתרמית לאורך כל הדרך. בשל כך ובשל התנהלות הנתבעים שהעלימו הכנסות, עירבו פעילויות וביצעו פעולות בניגוד לחוק, יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999. לכך יש להוסיף את היות החברה חברת מעטים, נתון אשר לטענת התובע מביא להקלה עם הנטל הנדרש לביסוס טענה של "הרמת מסך". הנתבעים עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה, בין היתר על מנת למנוע שקיפות ובחינת פעולותיהם הבנקאיות, על מנת להעלים הכנסות ולהונות גם את התובע, שותפם בחלוקת הרווחים. אין להתיר להם להסתתר מאחורי פרגוד ההתאגדות, שעה שהם במעשיהם רימו והוליכו שולל את התובע.
טענות הנתבעים
טענות הנתבעים בכתב ההגנה
- הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה.
- נטען, כי התובע היה טבח במסעדה אחרת, והציג עצמו כבעל יכולת לתרום לבניה ולפיתוח מסעדות המצויות בבעלות האחים אבידן.
אשר לקשר עם התובע נטען כי תחילתו הייתה בנוגע למסעדת פישבון, שהייתה בתחילה בית קפה בשם "רום סרוויס" שבבעלות חברה אחת שבשליטת האחים אבידן, וסוכם שהתובע ימתג אותו מחדש. הואיל והתקופה הייתה תקופת סגרים שהוטלו בשל מגפת הקורונה, לא הייתה לאחים אבידן הזדמנות להעריך את כישוריו של התובע במלואם. בנובמבר 2021, לאחר שהאחים התאכזבו מפועלו של התובע, סוכם על סיום ההתקשרות ביחס לפישבון. במסגרת הזו שולם לתובע סך של 70,000 ש"ח לסילוק סופי של כל תביעה, בקשה או טענה בקשר לפישבון.
- בנובמבר 2020 הקימו האחים אבידן את הנתבעת לצורך הפעלת מסעדת בונסאי. האחים אבידן נשאו לבדם בעלויות הקמת המסעדה שלטענתם הגיעו לכמיליון ש"ח כמו גם בהעמדת הבטוחות והערבויות שנדרשו בסך כולל של כ-300,000 ש"ח.
- האחים פנו לתובע בהצעה לשיתוף פעולה גם בבונסאי. בשלהי 2020 נוהל משא ומתן לחתימה על הסכם להקצאת מניות בחברה, אך בפועל ההסכם לא נחתם.
הסיכום בין הצדדים, בדומה להסכמות שהיו ביחס לפישבון, היה שהתובע יתרום לבניה ולפיתוח התחום הקולינארי במסעדה ויבנה תפריט חדש לאור ניסיונו המקצועי. כחלק מהמשא ומתן העלו הצדדים את התנאים על הכתב. נטען, כי מטיב ההתקשרות עולה שהאחים אבידן היו מוכנים להתקשר עם התובע ולהקצות לו מניות בכפוף לעמידתו בתנאי ההסכם, על מנת שיתרום למסעדה בהיבט הקולינרי. התחייבויותיו של התובע כללו: אחריות על ניהול המטבח; אחריות על בניית תפריט הסעדה ועדכונו בהתאם להוראות הדירקטוריון; אחריות על גיוס וניהול עובדי מטבח, הזמנות מזון וחומרי גלם ושמירה על תקורות. שכר של התובע הועמד 5,000 ש"ח, עם אפשרות לגריעה ממנו כפועל יוצא של עלייה בהוצאות המסעדה. לשיטת הנתבעים, לתובע לא הוקצו 10% ממניות החברה, שכן נקבע שהקצאת המניות תושלם בכפוף לעמידתו בכלל הוראות ההסכם. כלומר מדובר היה מלכתחילה בזכות על תנאי בלבד.
- הנתבעים טענו, כי דרישתו של התובע להירשם כבעל מניות היא מופרכת שכן הוא לא נשא בעלויות ההקמה וגם לא בעלויות של מתן בטחונות וערבויות. התובע לא נהג כבעל מניות, והוא מעוניין להפיק רק את ההנאה מהזכויות הנובעות מבעלות במניות.
- בפועל, התובע העסיק עובדים מיותרים, חרג מעלויות השכר שהוסכמו, לא שמר על עלויות המזון ולא הקפיד על ניהול מטבח תקין. בכך הוא פגע בכדאיות הכלכלית של פעילות המסעדה והסב לאחים אבידן הפסדים עצומים. בנוסף החל התובע להגיע בהיקפים פחותים למסעדה, ואף מנע את הצלחת המסעדה שעה שסירב לקבל את כישלון התפריט שבנה וסירב לעדכנו. בכך הפר את הוראות ההסכם ופגע במוניטין של האחים אבידן. כלומר, בפועל התובע לא עמד בהוראות ההסכם והפר את החיובים שנטל על עצמו ומכאן שיש לדחות את דרישתו להצהיר עליו כבעל מניות בחברה.
- הנתבעים טענו שאין מקום לדרישת התובע למתן חשבונות. אשר לטענות התובע בדבר "איפוס" הכנסות, נטילת הכנסות לכיסם ורישום הנחות פיקטיביות נטען שהן חסרות ממש וגובלות בלשון הרע. בצד זאת נטען שהאחים אבידן נתנו הנחות למובילי דעת קהל ולקוחות אסטרטגיים כחלק מאסטרטגיית השיווק ויחסי הציבור, אך לא נטלו כספים לכיסם.
- עוד נטען שאין בסיס לטענה בדבר הרמת מסך. האחים אבידן לא הוציאו כסף מהחברה ולמעשה הם העבירו כספים מחברות אחרות אל החברה במטרה לצמצם את הפסדיה.
- לשיטת הנתבעים יש לדחות גם את דרישת התובע ל"שכר ראוי" ונטען שמקומה בבית הדין לעבודה. עם זאת, למען הזהירות, עמדו הנתבעים על כך שהתובע מבקש לקבל סכום שהוא כפל שכרו הקודם אך הוא לא הציג ראיות כדי לבסס דרישה זו. לתובע ניתנה הזדמנות לקרוא את הוראות ההסכמים ואף להעיר הערות, והן לא נכפו עליו. מדובר לכל היותר בטעות בכדאיות העסקה. התובע לא הגיש תביעה לקבלת שכרו לבית הדין לעבודה ואינו טוען שיש להכיר ביחסי עבודה בין הצדדים.
טענות הנתבעים בסיכומים
- מטעם הנתבעים העיד רז. בסיכומיהם נטען, כי משוויתר התובע על הסעד של הצהרה בדבר היותו בעל מניות בהיקף של 15% בחברה, ועל הסעדים של מתן חשבונות והשתתפות ברווחי החברה, נותר רק הסעד הכספי והחלופי של "שכר ראוי". סעד זה, לטענת הנתבעים, מצוי בסמכותו הייחודית של בית הדין לענייני עבודה, והיה על התובע למחוק את תביעתו ולהגישה לערכאה המוסמכת. לחלופין, אם התובע טוען למערכת יחסים שאינה יחסי עובד-מעסיק, הרי שהסעד מצוי בסמכותו של בית משפט השלום.
- גם לגופם של דברים נטען, כי בנסיבות העניין הדרישה לסעד של "שכר ראוי" היא חסרת בסיס, ומכל מקום היקפה לא הוכח.
נטען שמדובר בסעד חריג במיוחד המוענק במקרים יוצאי דופן, ואין לו מקום כאשר בין הצדדים סוכם על שכר, השכר שולם, והתובע לא הלין עליו. שנית, התובע כשל בהוכחת שומת היקף השכר הראוי, בין היתר, בהעדר סקירה ענפית של מומחה בדבר גובה השכר הענפי בתחום הרלוונטי. התובע חישב את הסכום על יסוד טענה בדבר שכרו הנטען במסעדה בה עבד קודם להתקשרותו בהסכם הקצאת המניות, אך צירף שני תלושים בלבד שהונפקו על ידי חברה שלא הובהר הקשר שלה להפעלת אותה מסעדה. מהתלושים שצורפו עולה שהתובע עבד רק עשרה חודשים, וגם סכום "הנטו" ששולם נמוך מזה הנטען על ידי התובע. התובע בחר שלא לצרף תלושים נוספים, ומעדותו עלה שאף לא עשה מאמץ להשיגם, מכאן שלו היה מצרפם הם היו פועלים כנגדו. התובע גם לא הבהיר את הטעם לדרישת כפל מהשכר ששולם לו, לפי טענתו, וגם לא את הטעם להתעלמות מהשכר ששולם לו במסגרת עבודתו במסעדת פישבון.