עוד נטען, כי מתצהירו של התובע עולה שהוא לא הציג את תלושי השכר בזמן אמת והנושא לא נדון עם הנתבעים ולא היה שיקול במארג השיקולים במועד התקשרות הצדדים. נטען שהתובע ניסה להציג מצג לפיו ההתקשרות נכפתה עליו והוא לא הסכים לרכיב התמורה החודשית, אך למעשה הוא לא טען טענה כלשהי לעניין גובה שכרו משך כל התקופה.
הנתבעים הוסיפו וטענו, כי גם לפי כתב התביעה הסעד של "שכר ראוי" היה סעד חלופי, כלומר שגם לשיטת התובע הוא נדרש רק מקום בו לא יוכר מעמדו כבעל מניות בחברה. נטען שגם לא ניתן לקבל מצב דברים שבו הוא ירוויח 15% מרווחי החברה כל עוד היה בעל מניות, אך אם החברה תיכשל הוא יהיה זכאי ל"כרית ביטחון" בדמות כפל השכר שהשתכר קודם לכן.
לשיטת הנתבעים, השכר היחיד שהיה על החברה לשלם לתובע הוא סך של 5,000 ש"ח, כפי ששילמה בפועל.
- הנתבעים טוענים כי עדות התובע מלמדת על חוסר אמינותו, שכן במהלכה התברר שבמשך התקופה שמפברואר 2020 ועד לדצמבר 2020 קיבל דמי חל"ת מהמדינה בסך 7,000 ש"ח. למרות זאת, עתר לפיצוי בגין שכר ראוי גם ביחס לתקופה שמחודש אוגוסט 2020.
- לשיטת הנתבעים, נוכח ויתורו של התובע על הסעדים הנוגעים לזכאותו במניות והותרת הסעד הכספי בלבד, אין הם נדרשים לדון בשאלת הרמת המסך.
עם זאת הבהירו הנתבעים כי יש לדחות את טענות התובע בדבר "עירוב נכסים" בדמות "איפוס שולחנות". הנתבעים חזרו על טענתם לפיה כחלק מאסטרטגיית שיווק, שגובשה בהסכמת כלל הדירקטורים, הם נהגו לתת הנחות לגורמים שונים כגון מובילי דעת קהל ולקוחות אסטרטגיים. נטען, כי מהראיות עולה שהם לא ניסו להסתיר זאת מהתובע. בנוסף נטען, שתצהירו של רז מבסס את טענתם לפיה הם העבירו כספים אל קופת החברה כדי לממן את פעילותה. נטען כי הצגת תכתובות, מנותקות מהקשרן, אינה יכולה לבסס טענה של העלמת הכנסות וקבלה, לכאורה, של כספים במזומן. בהקשר זה הזכירו הנתבעים כי התובע הוא שוויתר על הסעד של מתן חשבונות. לו היה עומד על סעד זה היתה מתבררת התמונה המהימנה של חברה הפסדית שלא הניבה רווחים לבעלי מניותיה. למעשה, אי רישומו כבעל מניות לא הסב לתובע נזק או פגיעה, ורק נחסכה ממנו חשיפה כלכלית ומשפטית. מכל מקום, התובע לא ביסס בראיות נדרשות את טענתו להרמת מסך בין האחים אבידן לבין החברה. לא הוכח עירוב נכסים ונטילת כספים מהחברה.
- עוד נטען כי רק אם התובע היה מוכיח שקיימים כספים שחולקו לבעלי מניות בחברה, בלא שהתובע עורב בחלוקה זו, היה מקום להידרש לטענת הפיצוי המגיע לו כביכול. אך התובע הבין שרישום המניות על שמו לא יזכה אותו בכספים, אלא בהחזקת מניותיה של חברה הפסדית, ניסה להמיר את סעד רישום המניות בסעד חלופי שמנותק מהעסקה שהתקיימה בין הצדדים וגם מהיגיון עסקי.
- עוד נטען, כי התובע לא ביסס את טענתו לפיה הנתבעים "פיתו" אותו להצטרף אליהם. לכל היותר, מדובר בטעות בכדאיות העסקה מבחינתו.
- לשיטת התובעים, משוויתר התובע על הסעדים הנוגעים לזכאותו במניות או הנובעים ממנה, הוא היה מנוע מלטעון לעניין זה. למען הזהירות, נטען, כי התובע לא היה זכאי להירשם כבעל מניות היות והוא הפר את ההסכם באופן שיטתי וכשל לעמוד בחיוביו הבסיסיים, תוך שפגע בעבודת המסעדה. עוד נטען שהתובע לא ראה עצמו כבעל מניות תוך שנמנע מלתת ערבויות אישיות ולחתום על מסמכים סטנדרטיים. קבלת טענתו של התובע לפיה הוא היה זכאי להירשם כבעל מניות תייצר עבורו יתרון משפטי וכלכלי בדמות "אופציה להירשם כבעל מניות" במועד ובתנאים הנוחים לו. התובע נמנע מלעשות כל פעולה כדי להירשם כבעל מניות בזמן אמת ובכך גם נמנע מלשאת בחובות הנלווים לכך. הנתבעים לעומת זאת הזרימו כספים לחברה כדי לממן את הפסדיה וערבו אישית להלוואותיה. התובע גם לא הוכיח את טענתו לפיה במסגרת פעילותו בחברה הוא ביצע פעולות נוספות כגון ניהול עובדים זרים, הסדרת מגוריהם וכדומה. נטען כי התובע נמנע מנטילת אחריות, ולו מינימלית לפעילות החברה.
- הנתבעים התייחסו גם לדו"ח האקסל שצורף לתצהירו של התובע. נטען כי הוכח שהתובע העביר לעצמו את הדו"ח מהטלפון הנייד של מור, וכי מדובר ב"עבירה פלילית חמורה" של חדירה לחומר מחשב פרטי. נטען כי הואיל ומדובר בקובץ שהתובע העביר לעצמו יכול והוא שונה על ידו ולא ניתן להסתמך עליו, ומכל מקום לכל היותר מדובר בחומר גולמי לצרכים פנימיים של ניהול החברה. התובע גם אישר שמי שערך את המסמך הוא איש הכספים, אך הוא לא ביקש לזמנו לעדות.
טענות התובע בסיכומי התשובה
- התובע טען שוויתורו על חלק מהסעדים שנתבעו בתביעה נבע רק מקריסת המסעדה לאחר הגשת התביעה וכי הסמכות לדון בתביעה זו מוקנית לבית משפט זה. לא מדובר במקרה שבו עובד שכיר תובע את מעסיקו על פגיעה בתנאיו, אלא תביעה של שותף שהולך שולל על ידי שותפיו הנתבעים. הסכם השותפות עמו בוטל ואף נכרת בחוסר תום לב, ועל כן הוא זכאי ל"שכר ראוי". זאת, כפיצוי שיהיה בו כדי להשיב אותו למצב שהיה אלמלא פותה על ידי הנתבעים.
- לשיטת התובע זכאותו לסעד הוכחה. יתרה מזו, הנתבעים גרמו לכך שלא ניתן יהיה להעריך את שווי המניות שכן גרמו לקריסת החברה. בין היתר, בכך שסילקו את התובע. במצב דברים זה הדרך היחידה "להשיב את המצב לקדמותו" היא לפסוק לטובתו את הסעד המבוקש. נטען שגם היקף הסעד הוכח. שני התלושים שהציג מייצגים את שכרו האחרון של התובע במסעדה בה עבד במשך כ-5 שנים. לעניין הנזק שנגרם לתובע בגין מעשי הנתבעים, אין נפקות גם לתשלומי החל"ת שקיבל בחלק מהתקופה וגם השכר שקיבל מפישבון אינו רלוונטי. עוד נטען, שהתובע לא נדרש להציג חוות דעת מומחה, מקום בו קיים נתון מדוייק בדבר השכר שהשתכר קודם להתקשרותו בהסכם.
- התובע מבקש לדחות גם את טענות הנתבעים ביחס לדו"ח האקסל. לשיטתו, דו"ח זה מבסס את העדר אמינותם של הנתבעים שהאשימו אותו בכזב באי עמידה בהתחייבויותיו, ומלמד על רווחיות המסעדה בשונה מטענות הנתבעים. הנתבעים בחרו להתעלם מהדוח בתצהיר שהגישו, ולא צירפו מסמכים להזמתו. מדובר במסמך מתוך הטלפון הנייד של מור שנערך על ידי איש הכספים של הנתבעים. אם ביקשו הנתבעים להציג טענה עניינית ביחס לדוח זה, היה עליהם לזמן עדים ולהציג מסמכים, אך הם לא עשו כן וגם לא התייחסו למסמך באופן ענייני.
- אשר לטענות הנוגעות לזכאותו של התובע למניות ולסוגיית הרמת המסך, חזר התובע על עיקר טענותיו. שתיקת הנתבעים נוכח טענות התובע ביחס למסקנות הנלמדות מהדוחות הכספיים וממאזן הבוחן מדברת בעד עצמה, ומשליכה גם על המשמעות שניתן לתת להצהרותיהם ככלל.
דיון והכרעה
- בפתחם של דברים אתייחס לטענת הנתבעים לפיה משוויתר התובע על מרבית הסעדים, הסמכות לדון בהליך זה מוקנית לבית הדין לעבודה ולחלופין לבית משפט השלום.
- בכתב התביעה צוין, כי הסמכות העניינית לדון בהליך מוקנית למחלקה הכלכלית נוכח הגדרת "עניין כלכלי" בסעיף 42ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). הנתבעים לא טענו שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בתביעה, הגם שטענו שמקומו של הסעד הכספי ל"שכר ראוי" להתברר בבית הדין לעבודה. בהמשך, הודיע התובע, כי הוא מוותר על מכלול הסעדים שתבע ועומד רק על הסעד הכספי. בא כוחו טען, כי סעד זה נתבע כפיצוי על כך שהוא "נזרק מההסכם" ועל מנת להשיבו למצבו הקודם (עמוד לפרוטוקול 1 ש' 13-12, עמוד 2 ש' 27-26).
לא אוכל לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה אין לבית משפט זה סמכות לדון בתיק זה. סעיף 42ב(א) לחוק בתי המשפט מונה רשימת נושאים שנחשבים "עניין כלכלי". הבחינה אם עניין מסויים נכלל בגדרם של נושאים אלה נעשית על פי מבחן מהותי הבוחן את מאפייני התיק ועילת התביעה, ולא לפי מבחן הסעד (רע"א 7257/20 עמר נ' אריאלי, פסקה 10 (7.3.2021) (להלן: עניין עמר); רע"א 4180/15 בירן נ' צוקר (15.7.2015); ת"א (מחוזי ת"א) 12529-07-24 עמיר נ' גרנר, פסקה 20 (8.9.2024)).