כתב התביעה מגולל מסכת שהובילה לגיבוש הסכם במסגרתו, לפי הטענה, הוקצו לתובע מניות של החברה, כך שהוא היה זכאי ל-15% ממניותיה. עוד נטען בכתב התביעה כי הסכם זה הופר על ידי הנתבעים שלא הקצו לתובע את מניותיו. מכאן, שהמסכת המתוארת בכתב התביעה מלמדת שמדובר ב"עניין אזרחי בקשר לזכויות או לחובות של בעלי מניות בחברה ככאלה, המוסדרים בתקנון החברה או בחוזה אחר" (סעיף 42ב(א)(3) לחוק בתי המשפט). בפסיקה נקבע, כי במסגרת הזו נכללת גם טענה לזכות במניות ((ה"פ (מחוזי ת"א) 216-01-11 עגיב ייעוץ וניהול בע"מ נ' הראל (4.5.2011); ה"פ (מחוזי ת"א) 4799-01-17 דור תקשורת בע"מ נ' דניאליאן, פסקה 8 (15.1.2017)). בכך שיש לסכסוך היבטים חוזיים אין כדי לשנות ממסקנה זו וגם לא בקיומה של דרישה לסעד כספי (ת"א (מחוזי ת"א) 23133-06-14 ששון נ' וולפרט, פסקה 13 (12.2.2015) (להלן: עניין ששון)).
אכן, לאחר שהתובע ויתר על מרבית הסעדים נותר רק הסעד הכספי שהוגדר כ"שכר ראוי", שנתבע מלכתחילה כסעד חלופי לרישום המניות על שמו של התובע והסעדים הנוספים. כפי שיבואר להלן, סעד של "שכר ראוי" יסודו בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, והוא אינו מלמד על טענה בדבר יחסי "עובד-מעסיק". לכך יש להוסיף שבמועד בו ויתר התובע על חלק מהסעדים בכתב התביעה הוא הבהיר שהפיצוי הנתבע הוא בשל כך שהתובע "נזרק מההסכם", ונטען שככל הנראה זו גם הייתה המטרה מלכתחילה. כאמור, הנתבעים לא טענו נגד האופן בו תוארה מהות הסעד. במועד זה גם לא הועלתה טענה בדבר סמכות ייחודית לבית הדין לעבודה, והנתבעים גם לא ביקשו להעביר את הדיון לערכאה זו.
לא אוכל גם לקבל גם את הטענה שהועלתה על ידי הנתבעים לאחר שנותר רק הסעד הכספי ולפיה הערכאה המתאימה לבירור נזקיו הנטענים של התובע היא בית משפט השלום (עמוד 2 לפרוטוקול ש' 33-32). אזכיר, כי בפסיקה נקבע ש"... המבחן הנוגע לסמכות העניינית לדון בעניינים כלכליים הוא מבחן מהותי, המחליף את מבחן הסעד, וממילא אין נפקות בהקשר זה לשוויו של הסעד הכספי" (עניין עמר, פסקה 14, ור' גם עניין ששון)).
- מכאן, שלא אוכל לקבל את טענת הנתבעים בסיכומיהם לפיה הסמכות לדון בתביעת התובע אינה נתונה לבית משפט זה, ועל כן אפנה לדון בגופם של דברים.
אקדים ואומר, כי לאחר שבחנתי את מכלול הטענות באתי לכלל מסקנה לפיה דינה של התביעה להידחות. להלן אבאר את טעמיי.
קיומו של הסכם בין הצדדים
- לשיטת התובע זכאותו להירשם כבעל מניות נובעת מהסכם הקצאת המניות. ההסכם שצורף לכתב התביעה ולתצהיר התובע אינו חתום, והנתבעים טוענים שההסכם לא נחתם. לטענתם, האמור בו משקף תנאים שהועלו על הכתב כחלק מהמשא ומתן שהתנהל בין הצדדים (סעיפים 16 ו-20 לתצהיר רז; עמוד 42 לפרוטוקול ש' 3-1). התובע לא התייחס לסוגיה זו בתצהירו, זאת הגם שבא כוחו טען בדיון ובסיכומים שההסכם נחתם אך העותק החתום אינו מצוי ברשות התובע (עמוד 1 לפרוטוקול ש' 23-20)). בהינתן שההסכם שצורף אינו חתום ובהעדר התייחסות התובע לנושא בתצהירו, הרי שלא הוצגה תשתית ראייתית לטענה שההסכם נחתם.
- כפי שנקבע לא אחת בפסיקה "אין קדושה בחתימה", וגם הסכם שלא נחתם יכול להוות הסכם תקף ומחייב בין הצדדים. אמנם חתימה על מסמך היא אינדיקציה חזקה לגמירות דעת, אך העדרה אינו שולל בהכרח את קיומה ועל בית המשפט לבחון אם מתקיימות ראיות המלמדות על גמירות דעתם של הצדדים (ע"א 692/86 בוטקובסקי ושות' חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989); ע"א 1456/22 עג'מי נ' וואחת אל סאלם נווה שלום, פסקה 30 לפסק דינו של כבוד השופט ע' גרוסקופף (28.2.2024) (להלן: עניין עג'מי); ע"א 1463/22 הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים נ' הימנותא בע"מ, פסקה 30 לפסק דינו של כבוד הנשיא י' עמית, פסקה 69 לפסק דינו של כבוד השופט ע' גרוסקופף (14.7.2025) (להלן: ענין הפטריארכיה היוונית), יוער, עניין זה נקבע בשתי חוות הדעת הגם שלגופם של דברים נחלקו הדעות; ע"א 7591/13 פלונים נ' פלונית, פסקה 22 (25.1.2016); גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 165 ה"ש 31 (מהדורה רביעית, 2019) (להלן: שלו וצמח)).
על מנת לבחון אם בענייננו מבטא הסכם הקצאת המניות מפגש רצונות, יש לבחון אם ההסכם מקיים את דרישות המסויימות וגמירות דעת (עניין עג'מי, פסקה 26).
- לעניין המסויימות אציין, כי הסכם הקצאת המניות הוא מסמך מפורט שנוסח, לטענת הנתבעים, על ידי משרד עורכי הדין שמעניק להם "מעטפת משפטית" לפעילותם העסקית (עדות רז, עמוד 38 ש' 29 עד עמוד 39 ש' 7). מסמך מפורט זה עומד בוודאי בדרישת המסויימות, וזאת גם בהתעלם ממגמה קיימת בפסיקה לריכוכה של דרישה זו (שלו וצמח, 178-171).
- אשר לשאלת גמירות הדעת הרי שזו נבחנת לפי מבחן אובייקטיבי, ונלמדת ממכלול הנסיבות "התנהגות הצדדים, דברים שאמרו ומעשים שעשו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שיובאו בחשבון לצורך בדיקת קיומה או היעדרה של גמירת דעת" (שלו וצמח, עמודים 164-163). בענייננו, מלמדות הראיות שהצדדים גמרו בדעתם להתחייב בהתאם לתנאיו של הסכם הקצאת המניות.
- אינדיקציה אחת לגמירות דעתם של הצדדים ולכוונתם לחתום על ההסכם בנוסח שנערך על ידי עורכי הדין מטעם הנתבעים, מצויה כבר בנוסחו המפורט. רז טען בעדותו כי הסיבה לכך שהחוזה לא נחתם הייתה אי רצונו של התובע לחתום עליו. בתחילה משום שקיבל תשלומי חל"ת, ובהמשך, משום שחשש מהסיכונים שבהחזקת מניות (עדות רז, עמוד 41 ש' 34-24). מכאן, שלטענת הנתבעים, הם היו נכונים לחתום על הסכם הקצאת המניות בנוסח שהוגש. אשר לטענותיהם ביחס לשיקוליו של התובע, הרי שהתובע שלל את הטענה שלא חתם על ההסכם בגלל שקיבל תשלומי חל"ת (עמוד 18 לפרוטוקול ש' 19-17). גם לו היו הדברים נכונים הרי שמדובר בטעם שאינו מלמד על העדר גמירות דעת ביחס לתנאי החוזה. אשר לטענה שבמועד מאוחר יותר לא רצה התובע לחתום בשל סיכונים שבהחזקת מניות, הרי שלמרות שמדובר בסוגיה שבמחלוקת נמנעו הנתבעים מלחקור את התובע ביחס אליה. הימנעות הנתבעים מלהעלות את הטענה בפני התובע, נזקפת לחובתם (יניב ואקי דיני ראיות (כרך א, 2020), עמוד 407-406 (להלן: ואקי)), במיוחד מקום בו הם לא הציגו ראיה אחרת התומכת בטענתם, פרט לעדות רז.
- ראיה נוספת לגמירות דעתם של הצדדים מצויה בכך שבזמן אמת הם התנהלו כאילו הסכם הקצאת המניות הוא הסכם תקף ומחייב ביניהם. כך למשל, הנתבעים שילמו לו את הסך של 5,000 ש"ח שנקבע בהסכם (נספח ו' לתצהיר רז - תלושים לחודשים יולי-נובמבר 2021). בנוסף כפי שיבואר להלן, הנתבעים נהגו באופן המתיישב עם הוראות ההסכם גם בהיבט של "חלוקת" כספים ומסירת מידע ביחס למצבה הכספי של החברה.
- 00 יתרה מזו, כשיחסי הצדדים עלו על שרטון פירט רז את טענותיו תוך הפניה לסעיפי ההסכם (נספח 6 לתצהיר התובע). גם לאחר שנשלח מכתב ההתראה מטעם התובע, שלחה החברה מכתב שנפתח במילים "כידוע לך היטב, מתוקף הסכם ההתקשרות בינך לבין החברה המפעילה עסק לממכר סושי...", ובהמשך נכתב "חרף התראות חוזרות ונשנות שנשלחו אליך לאור אי עמידתך בהתחייבויותיך היסודיות על פי ההסכם התקשרות..." (נספח 9ב' לתצהיר התובע, ההדגשות הוספו, מ.ר). התייחסות מפורשת זו של הנתבעים להסכם מלמדת שהצדדים גמרו בדעתם להתקשר בהסכם הקצאת המניות ועל תוקפו המחייב ביחסים ביניהם.
0הרבה למעלה מן הנדרש אציין, כי גם במסגרת ההליך התייחסו הנתבעים בטענותיהם לסעיפי הסכם הקצאת המניות ומשמעויותיהם. כך, בכתב ההגנה ובתצהיר טענו שההסכם לא הקנה לתובע זכות להקצאת מניות במועד חתימתו כי אם רק בכפוף להשלמת התחייבויותיו. בנוסף נטען על ידם שהתובע הפר את הוראות ההסכם ועל כן אינו זכאי למניות (ר' למשל סעיפים 33 ו-39 לתצהיר רז). למעשה, בשום שלב לא נטען שנוסח הסכם הקצאת המניות אינו עומד בדרישת המסויימות וגמירות הדעת הנדרשת לקביעת תוקפו של הסכם מחייב.
- בנסיבות אלה התנהלות הצדדים במהלך תקופת קיומו של ההסכם וגם לאחר מכן מלמדת על תוקפו וקיומו כחוזה תקף בין הצדדים, אף אם בפועל הוא לא נחתם (השוו: ת"א (מחוזי חיפה) 19582-12-10 סלומון נ' מנהל מקרקעי ישראל, פסקה 17 (3.7.2014)).
זכאות התובע למניות החברה מכוח הסכם הקצאת המניות
- התובע טוען, כי מכוח ההסכם הוא היה זכאי ל-15% ממניות החברה. הנתבעים טוענים בסיכומיהם, כי משזנח התובע את עתירתו לסעד הצהרתי הוא מנוע מלטעון בעניין זה. עוד נטען, כי פרשנותו הנכונה של ההסכם היא שזכאותו למניות אמורה הייתה לקום רק במידה ובתקופת ההתקשרות עמד התובע בהתחייבויותיו, תנאי שלא התקיים. גם התנהלות התובע בכך שנמנע מלתת ערבויות אישיות ולחתום על "מסמכים סטנדרטיים" מלמדת שהוא לא ראה עצמו כבעל מניות בחברה וכי הוא הוחרג מכלל בעלי המניות.
- לא אוכל לקבל את טענת הנתבעים לפיה מנוע התובע מלטעון לעניין זכאותו למניות. כאמור, התובע עמד על טענתו לפיה נגרם לו נזק בשל כך שהוא "נזרק מההסכם", תוך שהנתבעים הוליכו אותו שולל ונמנעו מלהקצות לו את המניות להן הוא זכאי. משכך, שאלת זכאותו למניות נותרה להכרעה בהליך זה, ועל כן אפנה לבחינתה.
- לשיטת התובע, זכאותו למניות נקבעה בהסכם הקצאת המניות. בהתאם לסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". משכך, יש לבחון בראש ובראשונה את לשון הסכם הקצאת המניות והמשמעויות העולות ממנה (ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.2019)).
- בפתח ההסכם נאמר כי "החברה מעוניינת להקצות 9.99% מהונה המונפק והנפרע בהתאם ובכפוף להוראות הסכם זה ובכפוף לעמידתו של אוהד בהתחייבויותיו על פי הסכם זה" (הואיל שלישי). הנתבעים טוענים שמכך עולה שההקצאה כפופה לעמידה של התובע בהתחייבויותיו, ומכאן שלא היה זכאי למניות במועד כריתת ההסכם. אך עיון ביתר הוראות ההסכם מלמד שלא זו המסקנה העולה מלשונו.
כך, בסעיף 6.2 סוכם כי "בכל עת בו יבקש אוהד למכור את מניותיו בחברה במהלך חצי השנה הראשונה שתחילתה ממועד חתימת הסכם זה, תהיה מכירת המניות כפופה לזכות סירוב ראשונה של יתר בעלי המניות...." (ההדגשות במקור, מ.ר). מסעיף זה עולה שהמניות הן של התובע כבר ממועד תחילת ההסכם, שאם לא כן וודאי שלא יוכל למוכרן במחצית השנה הראשונה להסכם. בנוסף הוסכם, כי ככל שהתובע יפר את התחייבויותיו או יקטין את מעורבותו בניהול המסעדה "תהיה החברה רשאית בהתאם לשיקול דעתה הבלעדי ובכל עת לרכוש את מניותיו של אוהד המוענקת לו במסגרת הסכם זה בתמורה לערכן הנקוב...." (סעיף 9.1 להסכם, ההדגשה הוספה, מ.ר). גם מסעיף זה ברור שקיום ההתחייבויות על ידי התובע אינו תנאי להקצאה מלכתחילה.