"Neglect to comply with these instructions [of taking of prizes – M.N.] will make it more difficult for [the state] to present its case in court, and may even result in the ultimate release of a ship or cargo which is legally liable to condemnation."
הנה-כי-כן, יתכן אפוא שחרף קיומהּ של סיבה מוצדקת לתפיסתהּ של האנייה, המלקוח לא יאושר (Herzog, בעמ' 501; The Salerno, [1946] p. 189, 196 (להלן: עניין Salerno)), לעתים תוך סירוב לערוך הליך של adjudication (עניין Jecker, בעמ' 516), שחרור האנייה (Smith, בעמ' 127) ואף מתן הוראה על תשלום פיצויים לאנייה (Heinegg Part I, בעמ' 308). שאלת קיומהּ של עילת החרמה כלל אינה רלוונטית אפוא שעה שמתייחסים לחובה הראשונית המוטלת על המדינה להביא את האנייה בפני בית-משפט למלקוח (עניין Madonna, בעמ' 171).
מן הכלל אל הפרט
- האנייה הובאה בפני בית-המשפט למלקוח עשרה חודשים לאחר תפיסתהּ. מדובר בעיכוב ניכר, החורג במידה משמעותית מהכללים המקובלים בהקשר זה ואשר נסקרו לעיל. די לדעתי באורכו של עיכוב זה כדי להצדיק את מסקנתו של בית-המשפט, שלפיה יש לדחות את בקשתהּ של המדינה על-הסף.
- זאת ועוד: מהפסיקה שנסקרה לעיל (בעיקר בפסקה 35) עולה כי השיקולים שרשאית מדינה לשקול במסגרת החלטה אם לנקוט הליך מלקוח אם לאו הם לכאורה רק כאלה שהם "פנימיים" להליך, קרי קשורים באנייה הספציפית. בין השיקולים שנדונו שם היו ניסיונות לאתר פתרונות אלטרנטיביים למלקוח; טיפול במטענהּ של האנייה; ניהול מגעים עם בעלי האנייה בעניינהּ; ועוד. בענייננו, לא הציגה המדינה הסברים "פנימיים" כל שהם לעיכוב שחל בנקיטתו של הליך המלקוח. המדינה גם לא טענה כי נשקלו שיקולים הקשורים למשיבה באופן ספציפי.
- מעובדות המקרה עולה כי המדינה כלל לא ניהלה מגעים עם בעליה של המשיבה או ערכה חקירה בעניינהּ. למעשה, המדינה אף לא השיבה באופן מהותי לכל פניותיה ואף לא עדכנה את בעליה של האנייה על מצבהּ ועל כוונותיה של המדינה לגביה. התנהלות זו של המדינה מנוגדת לחובה המוטלת עליה לשמוע את טענותיהם של בעליה של האנייה עובר לקבלת ההחלטה על לקיחתהּ כמלקוח. המדינה אף לא ציינה בפני בעליה של האנייה בשום שלב שנשקלת לקיחתהּ של האנייה כמלקוח. בנסיבות אלה, לא זו בלבד שהעיכוב בנקיטתו של הליך המלקוח היה בלתי-סביר, אלא שנפל גם פגם בהתנהלותהּ של המדינה אל מול בעליה של האנייה. בכך נשללה מבעליה של המשיבה הזכות לשטוח את טענותיהם, אשר יתכן שהיה בהן כדי לשלול מלכתחילה את הצורך בנקיטתם של הליכי מלקוח.
- בניסיון להצדיק את העיכוב בן עשרה החודשים שחל בנקיטתו של הליך המלקוח נגד האנייה, טענה המדינה כי באפשרותהּ לשקול מגוון רחב של שיקולים ובהם שיקולים ביטחוניים, שיקולים בדבר יחסי החוץ של המדינה ושיקולי מדיניות אחרים (סעיף 19 בסיכומיה) והציגה את ההסבר הבא: